קבא דקשייתא צא

קושיא צא

קשיא לי על שיטת התוס׳ עירובין (דף צ״ד ע״א) ד״ה ולפלגו ובתוס׳ עירובין (דף כ״ב ע״ב) ד״ה יהושע, אשר מבואר מדבריהם שם דחולקין על הרמב״ן עירובין (דף נ״ט) ד״ה עכשיו שכתב דרשות הרבים השייך ליחיד לא מיקרי רשות הרבים, דרשות הרבים כשמה ששייך לרבים. וכן הוא בריטב״א עירובין שם, אשר לפי דבריו שם אין רה״ר במדינותינו. אבל מהתוס׳ הנ״ל מבואר שחולקין על זה. ותמוה לי, דהרי מש״ס כתובות (דף ל״א) על כרחך מוכח להדיא כרמב״ן ז״ל. דאם לא כן מה מקשה דאפקיה להיכא? והרי שפיר משכחת דהרשות הרבים הוא של הגנב, וקנה הגניבה במשיכתו לחצירו העומד בצידו. אלא על כרחך דכל רשות הרבים השייך ליחיד, אף שאין לו מחיצות אין דינו כרשות הרבים. ושיטת התוס׳ צע״ג: