קבא דקשייתא צ

קושיא צ

קשה לי הא דמבואר בש״ס זבחים (דף לג:), דמסיק רבינא דביאה במקצת אין בו רק מלקות ולא כרת, ולכך אמרינן בו עשה דוחה לא תעשה. ואם כן מבואר דאף דהיא מקצת שיעור דאיסור כרת, מכל מקום אמרינן בו עשה דוחה לא תעשה. וקשיא לי, אם כן למה לא אכלו הכהנים השעיר החיצון ביום הכיפורים, כמבואר במשנה דמנחות (דף צט:), והבבלים היו אוכלין אותו חי כשחל מוצאי יום הכיפורים בשבת. ולמה לא אכלו ביום הכיפורים, כיון דמצות קדשים בכזית, ויום הכיפורים ככותבת, ובחצי שיעור ליכא כרת ונימא עשה דוחה לא תעשה. וביותר, דהרי אכילה מעכב הכפרה במקום שיכולין לאכול (עיין תוס' פסחים דף נ״ט ד״ה יכול), ובוודאי דמחוייבים לראות שיהיה הכפרה ביום הכיפורים עצמו:

ופלא ראיתי בקרן אורה מנחות ריש פרק ר׳ ישמעאל, עיי״ש, דסובר דמותר לבשל חטאת רגלים שחל בשבת. ובוודאי דכוונתו יען דאכילתו מעכבת הכפרה. ועל כרחך אינו ראיה ממשנה דמנחות הנ״ל, כיון דביום הכיפורים בלאו הכי אסור לאכול. אבל שכח ש״ס מפורש בפסחים (דף עא.) דשעירי הרגלים חי נאכלין. וצע״ג: