קבא דקשייתא עח

קושיא עח

קשה לי במה שכתב הרמב״ם סוף פרק ד׳ דהלכות ממרים, דבנחלקו הזקן ממרא עם הסנהדרין אם השופר כשר או פסול ליכא חיוב, כיון דלא יוכל לבוא לידי כרת. ולמה לא? כיון דקיימא לן פרק קמא דראש השנה (דף ט׳) דשלשתן מעכבין, ואם לא תקעו הבית דין בשופר ליכא מצות יובל והשדות אינן חוזרין; ושוב נפקא מינה בקידש אשה בהשדות. וכן קשה מה דכתב הרמב״ם שם ציצית, והלא נפקא מינה בהן אם יצא לרשות הרבים. וכעת צע״ג: