קבא דקשייתא עז

קושיא עז

קשה לי על אביי, רסובר (ב״מ ו׳ ע״א) דשבועת נוטלין הם רק מטעם ספק מלוה ישנה. איך יפרש המשנה דסוף שבועות הדיינין, דהבא לגבות מנכסי הקדש ישבע? ושם לא שייכא הסברא דאיתיה בחזרה, ושוב שייך מיגו דחשיד. ואף דצריך ליתן ארבעה זוזי כדי שלא יאמרו כו׳, מכל מקום קשה לשיטת התוס׳ דרק בבעלים עצמן אמרינן הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל ולא באחר. עיין בתוס׳ מנחות (דף ע״א ע״ב) ד״ה ומתירין, ובתמורה (דף כ״ז ע״ב) ד״ה לא. ואף דקרקע איתמעט ממעילה, מכל מקום איסור הנאה יש מן התורה, כמבואר בריטב״א קידושין (דף נ״ד) גבי חומת העיר. ועל כרחך מוכח מזה כהטורי אבן סוף מגילה, דסובר דאף באחר אמרינן דחילל על שוה פרוטה מחולל. ולשיטת התוס׳ צע״ג: