צדקת הצדיק/רכ
העצות למחשבות זרות והרהורים הוא מצות ציצית ותפילין, וכמ"ש (סוטה יז, א) "בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל - זכו בניו לחוט של תכלת ורצועה של תפילין". כי שורש כל הדמיונות ומחשבות זרות הוא רק בלב חומד לעניני עוה"ז, אבל הנקי מזה לגמרי, כאברהם אע"ה שמדתו זיכוך האהבות והתאות בלתי לה' לבדו, ונתברר אז כמ"ש אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם (בראשית יד, כג). כי לא רצה בשום דבר מעניני עולם הזה רק מה שהש"י יתן לו, בשביל כן זכו בניו לב' מצות אלו השומרות אותם גם כן מזה. בציצית מפורש וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל-מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (במדבר טו, לט). ולשון "וְלֹא תָתוּרוּ" - משמע לא שיעקר ההרהור מלב לגמרי רק שיהיה בכחו לדחותו. כי כל זמן שהאדם נזכר בעול מלכות שמים ועול תורה ועול מצות שעליו, יכול בקל לגעור ביצר ולדחות כל מחשבת חוץ מזה. רק פעולת היצר להשכיחו מזה, וכמו שאמרו (נדרים לב:) "דבשעת יצר רע לית דמדכר ליצר טוב, שנאמר וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא (קהלת ט, טו)". שהמחשבות הטובות של יחוד הבורא יתברך נשכחות מן הלב אז ואין נזכר מהם, ועל זה הוא מצות ציצית להזכירו, כמ"ש בזוהר סוף פר' שלח, "שהוא הרצועה לאלקאה בישיא". ומעוררת היראה על האדם וע"י זה מתבטלים כל חמדות עולם הזה, כשנזכר גם מיראת העונש על־ידי חוט תכלת, ואין צריך לומר מיראת הרוממות על־ידי חוט לבן. וזה שאמרו (מנחות מג, ב) "וזכור מצוה אחרת התלויה בה, ואיזו? זו ק"ש". כי על ידי היראה הוא מקבל עליו עול מלכות שמים, וזוכה לאהבה דואהבת ואח"כ לוקשרתם דתפילין. כי ציצית אינו אלא לבוש שמתעטף בו רוב גופו, דהשורש לא נתנקה עדיין, רק שמעוטף בלבוש של יראת שמים המזכירו בכל עת לבלתי לתור אחר הרהורים זרים. והוא כמו אור מקיף מהש"י שמקיפו ומעוררו לזכור בהש"י ובתורתו, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. וידוע דאור מקיף הוא מדרגת הכתר, פי' שורש הנעלם של מקור הולדת המחשבות, איך הם נולדים מאמתות רצון השם יתברך. ואם הוא דבוק שם בהש"י אז אורו מקיפו וכל מחשבותיו ורצונותיו הנמשכים מזה הוא בלתי לה' לבדו. וזהו התפילין - שהוא גם כן לבוש ואור מקיף, רק שהוא בקשירה ודביקות לגמרי. וידוע דבחיצוניות הכתר הוא משלים מנין הי' ספירות, ובפנימיות הדעת יורש חלקו. ומי שזוכה לאור מקיף המקושר ודבוק עם מחשבות המוח על־ידי תפילין של ראש, ורצונות הלב על־ידי תפילין של יד נגד הלב, אז זוכה לדעת שהוא מדת משה רבינו ע"ה שהי' נקי לגמרי מכל דמיונות ומחשבות זרות, כנ"ל אות ר"ד. וזהו "תפילין צריכין גוף נקי" (שבת מט, א). שיהי' נקי לגמרי מכל תשוקות של עניני עוה"ז [וגם כפשטי' הנקיות בגוף מבטל מחשבות זרות, וכמ"ש בירושלמי ברכות (פ' ג ה' ה). דלכך מרחיקין מצואת קטן לפי שמחשבותיו רעות. ועיקר מה שנקרא מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ (דברים כג, טו). בהרחקת הצואה הוא מפני המחשבות זרות ורעות שבאות משם, שהקדושה הפוכו. ולכן אמרו (ברכות טו, א). "יפנה ויטול כו' זהו קבלת עול מלכות שמים שלימה". גם יפנה מכלל הקבלת עול מלכות שמים]. ולכך הוא מרופה בידינו (שבת קל, א). כי דבר זה רחוק לזכות, לכך וְלֹא קָם וגו' כְּמֹשֶׁה (דברים לד, י). ועכ"פ בעת תפלה יראה שיגיע לכך להיות דבוק בהש"י לגמרי בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ודי בהנחת תפילין אז. ובכל היום יסתפק בעטיפת הציצית, להיות נזכר עכ"פ לדחות כל מחשבות זרות שתפגענו: