צדקת הצדיק/ריא
[ריא] תורה ותפלה צריכים שניהם ביחד לאדם, ולא גרסי אלא היכי דמצלי (מגילה כט.). וכן להיפך (ברכות ח.[1]). וא' ביבמות (קט:) "כל האומר אין לי אלא תורה כו'[2]". שעי"ז ח"ו יבוא לשכוח שצריך להש"י, שזהו ענין התפלה - ההכרה שהוא חסר ומבקש להש"י שימלאנו. וע"י התורה יחשוב שהוא מלא, ואז "אפי' תורה אין לו". כי לא ניתנה תורה אלא לחסירים ומכירים חסרונם ומבקשים להש"י שיושיעם. כמ"ש "הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי ה' אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם" (ישעיה מא, יז). "ואין מים אלא תורה" (בבא קמא יז, א). ועיקר רצון השם יתברך בבריאת העולם הי' רק לכבודו ולקילוסו ושיצפו לו. וא' (יבמות סד, א). "הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים". וע"ז א' במ"ר (נצבים), "שמא תאמר לרעתכם נתתי התורה, לא ניתנה אלא לטובתכם וכו'". ובודאי ח"ו איך יעלה על הדעת שיהי' לרעתכם, רק דס"ד שזה טוב יותר שיקוה האדם בכל רגע אל השם יתברך שיאיר עיניו מה לעשות ואיך להתנהג ולא שיהי' לו חוק קבוע כשו"ע - זה הדרך לכו בו, שאין צריך לצפות להש"י בכל נתיבותיו. אבל באמת הוא לטובתך, שזה אור המאיר ומבהיק שיוכל להשען עליו, ובלא התורה הי' עומד ביראה בכל דבר שמא טועה - ואין רצון אמיתי דהש"י כן. אבל התורה נקרא משען, כמ"ש בחגיגה (יד.[3]) וכ"א בוי"ר (פ' כא). "עמוד ברזל משנה"[4]. והרי זה כמו אכילת מן, שהיו מצפים בכל עת להש"י שישפיע להם חיותם, נא' בו "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ" (דברים ח, ג). שזה עינוי נפש, ואמרו ז"ל (יומא עד:) "רמז לסומין כו'"[5]. שגם הם לא ראו. וכן התורה הוא אור המאיר ובלא"ה הולך בחשך, אע"פ שמוצא גם בחשך אין בו שביעה. ולכן אמרו (ברכות לב:) "המאריך בתפלה ומעיין בה כו' ומאי תקנתי' יעסוק בתורה כו'[6]". שהתפלה נקרא תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה - שאינו בטיחות גמור. אבל על־ידי הד"ת כשהש"י מאיר שפעל מה שהתפלל, זהו משען חזק ותַּאֲוָה בָאָה, כאלו כבר באה אע"פ שעדיין לא באה אינו תוחלת ממושכה, מאחר שרואה בבירור ונכון לבו בטוח בה' שיושיעו. ואמרו ז"ל (מכילתא ר"פ בשלח) "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן". שבאמת גם בד"ת צריכים להתנהג כאוכלי מן, לצפות בכל רגע להש"י שיאיר לו אורות מחודשות בד"ת, ולא שיסמוך על מה דכתיבא ומנחא והמפורש בד"ת. דבאמת גם אחר שניתנה תורה מכל מקום השם יתברך מאיר בכל רגע למבקשיו, זה הדרך בפרטות איך להתנהג. וע"ז ביקש דוד המע"ה, הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב (תהלים קיט, לד). וכן בכ"פ נדרשים בשוח"ט, שאין לו נייחא בד"ת רק מה שהש"י מאיר ומלמד לו:
- ^ ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא. רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי.
- ^ רבי יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה. פשיטא אלא כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה. הא נמי פשיטא, אלא דאפילו תורה אין לו. מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדתם ועשיתם (דברים ה, א). כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה.
- ^ משען אלו בעלי מקרא
- ^ רַבִּי בְּנָאָה פָּתַר קְרָיָא בְּמִשְׁנָיוֹת, דְּאָמַר רַבִּי בְּנָאָה לְעוֹלָם יַשְׁקִיעַ אָדָם עַצְמוֹ בְּמִשְׁנָיוֹת, שֶׁאִם יְרֻתַּק, יִפְתְּחוּ לוֹ, אִם לְתַלְמוּד לְתַלְמוּד, אִם לְהַגָּדָה לְהַגָּדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עַמּוּד בַּרְזֶל מִשְׁנָה
- ^ הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר וכו' לְמַעַן עַנֹּתְךָ (דברים ח, טז). וכו', אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין.
- ^ א"ר יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב, שנא' תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה (משלי יג, יב). מאי תקנתיה? יעסוק בתורה, שנא' ועץ חיים תאוה באה (משלי יג, יב). ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח).