פתיחת התפריט הראשי

[רי] כשרוצה לכוין כתבו תלמידי רבינו יונה בברכות (פ' ה כה ע"ב) בשם הקדמונים, שיפשוט גופו מנשמתו ע"ש. פי' כן ‏לבו למעלה (יבמות קה:). ובטוש"ע סי' צ"ח. נקרא זה התפשטות הגשמיות ושהוא קרוב לנבואה. ‏ובאמת זהו מדרגת הנביאים כמ"ש במ"נ, וכמ"ש בשאול שהלך ומתנבא ערום (ש"א יט כד). פי' ‏שהגוף הוא לבוש לנפש כנודע, והתפשטותו נקרא ערום, ותרגום יונתן שם ברשן. פי' משוגע שאינו ‏פונה כלל לגופו, ופעולת הגוף הם כמעט בלא ידיעתו כלל וכמו משוגע. וכן קראו לנביא גבי יהוא ‏‏(מ"ב ט) קראוהו המשוגע. ומדרגת הנבואה היו מגיעים ע"י התפלה, כד"ש במגילה (כז.) "אלישע ‏דעביד ברחמי". והיינו ע"י הדביקות בהש"י והכרת הנוכח. ודבר זה כבר ניטלה, ומ"מ אמרו בב"ב ‏‏(יב.) מן החכמים לא ניטלה, כי ע"י תורה ג"כ נא' באהבתה תשגה. וכמשאז"ל (עירובין נד:) על ר"א ‏ששוכח עניני הגוף והוא בהתפשטות הגשמיות ע"י דביקתו בתורה זה אפשר גם בזמה"ז. ובאמת ‏זהו עיקר הדביקות בהש"י, כמ"ש (כתובות קיא:) "וכי אפשר לידבק בהש"י, אלא המשיא כו'". וזהו בע"ה ‏כשנדבק לת"ח. והת"ח כשדבוק בתורה הוא דבוק בהש"י, כי אורייתא וקוב"ה חד, כי הש"י הוא ‏וחכמתו ורצונו א', כמ"ש הרמב"מ בה' יסה"ת (פ' ב ה' י). והתורה היא חכמתו ורצונו, והדבוק בה ‏דבוק בהש"י, ובאותו עת הוא במדרגת נבואה, רק חכם עדיף. ובזוהר שמות ו' סע"ב הטעם דלנביא ‏הוא רק לזימנין כו'. והיינו כי התפשטות הגשמיות ע"י דביקות בהש"י בהכרת הנוכח, זה א"א כלל ‏להיות בתמידות, כמ"ש בברכות (לא.) "יכול יתפלל כל היום כולו, ת"ל וזימנין וגו'". שזה א"א כלל להיות ‏כל היום בתפלה לפני הש"י, ואינו בכח אדם שבגוף כלל, ואפי' הארת פנים למלאכים אינו אלא כמראה ‏הבזק כרגע ומיד נתעלם. ור"א בן דורדייא בע"ז (יז.) הרבה בתפלה עד שיצתה נשמתו. היינו מכח ‏רבוי התפלה, כי אין בכח אדם לסבול. כי זה נקרא עבודה שבלב ומייגעת האדם. משא"כ התורה ‏נקרא לחם ומזון ועץ חיים, שהיא הנותנת קיום לאדם ע"י שמחתו בחכמתו. ולכן נאמר בה לא ימוש ‏וגו'. שיכול להיות דבוק בה שלא יתבטל אפי' רגע א'. וזה טעם עבד לפני המלך ושר לפני המלך, ‏בברכות (לד:). לולא פירש"י רק השר הוא תמיד בבית המלך, אבל העבד רק בעת שצריך לשימושו. ‏ורחב"ד לא תמצא בכל הש"ס ממנו שום הלכה זולת ההיא דאבות, כל שיראת חטאו כו' וכל שמעשיו ‏כו'. ובשאר מקומות ספוריו ממופתיו בתפלותיו כי זה כל עסקו. ושורש נפשו בתורה הוא באותה ‏מימרא דכל שיראת חטאו כו'. שזה הי' הבליטה מנפשו, ומורה על אותו דבר שאין החכמה העיקר, רק ‏היראת חטא צריך שיקדם, והמעשה יהי' מרובה, כי זה כל עסקו בתפלה שנקרא עבודה ויראה, ‏כמשז"ל (שם ט:) ע"פ ייראוך עם שמש. וזהו מדרגת עבד העובד עבודה. וריב"ז דבוק בתורה שהיא ‏דביקות תמידי, נקרא שר ולו נפתחין כל סודות המלך, ובודאי כל דעבד רחמנא לטב, ומגלה לו ‏הטובה שיש כשלא יפעול בתפלתו ולכך אין משגיחין עליו. משא"כ העבד שא"א לגלות לו רזי המלך, ‏והוא מבקש טובתו ורצונו לפי דעתו, המלך מוכרח למלאות לו רצונו מאחר שלפי דעתו בענין אחר ‏הוא רע לפניו. ואח"כ הוא מוכרח באמת לראות שיהי' גם זה לטוב אמיתי לו: ‏