פרקי דרבי אליעזר פרק נב
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק נב · >>
שבעה מופתיים נעשו בעולם שלא נראו כמותן המופת הראשון מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם ניצל מן האש עד שבא אברהם אבינו וניצל מכבשן האש ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא ראו כמהו עד שנברא העולם ומניין שניצל מכבשן האש שנ' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וכתיב אחר אומ' אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאת מאור כשדים המופת השני מנשי בעילה מיום שנבראו שמים וארץ לא ילדה אשה לתשעים שנה עד שבאת שרה וילדה לתשעים שנה לבד חוה ושמעו כל מלכי הארץ ולא האמינו מה עשה הב"ה הוביש את שדי נשיהן שנ' וידעו כל עצי היער אלו אומות העולם אני ה' השפלתי עין גבוה זה נמרוד והגבהתי עץ שפל זה אברהם אבינו הובשתי עץ לח אלו שדי נשי אומות העולם הפרחתי עץ יבש אלו שדי שרה והיו מביאין את בניהם אצל שרה ומניקה אותם בשלום שנ' הניקה בנים שרה המופת השלישי מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם שנזרקה בו שיבה עד שבא אברהם אבינו ותמהו כל העולם שלא כמותו מיום שנברא העולם ומניין שנזרקה שיבה שנ' ואברהם זקן בא בימים ר' לויטס איש יבנה אומ' ככליל שהוא כבוד ראש המלך כך השיבה כבוד והדר לזקנים שנ' והדר זקנים שיבה המופת הרביעי מיום שנברא העולם לא היה אדם חולה אלא בכל מקום שהיה אדם אם בדרך אם בשוק ועטש היתה נפשו יוצאה מנחיריו ומת עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על זאת ואמ' לפני הב"ה רבונו של עולם אל תקח את נפשי ממני עד אשר אני מצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנ' ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנבראו שמים וארץ לפיכך חייב אדם לומר לחבירו בשעת עטישותיו חיים שנהפך מות העולם לאור שנ' עטישותיו תהל אור המופת החמשי מיום שנבראו שמים וארץ לא נהפכו מי הים ליבשה עד שיצאו ישראל ממצרים ועברו בתוך הים ביבשה שנ' ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ורגזו כל מלכי הארץ שלא היה כמהו מיום שנברא העולם שנ' שמעו עמים ירגזון המופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והככבים וכל המזלות היו עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת ועוד שראו חרטומי גוים כובשים במזלות לבא על ישראל מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת שנ' וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים וראו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם שנ' ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לא יהיה כן לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל המופת השביעי מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה ויחיה ויעמוד מחליו עד שבא חזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו התחיל מתפלל לפני הב"ה ואמ' אנא ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובצדקה ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי ונעתר לו שנ' הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה אמ' לפני הב"ה רבון כל העולמים תן לי אות כי אעלה בית ה' אמ' לו אחז אביך כובש במזלות היה והיה משתחוה לשמש והשמש היה בורח מלפניו וירד במעליו עשר מעלות אם רוצה אתה ירד עשר מעלות או יעלה עשר מעלות אמ' לפניו רבון כל העולמים לא אותן המעלות שירד יחזור ויעמד במקומו שנ' כי לא ישוב הצל אחורנית במעלות אשר ירדה ונעתר לו הב"ה שנ' הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה וראו כל מלכי ארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם ושלחו לראות את המופת שנ' וכן במליצי שרי מלך בבל המושלחים עליו לדרוש את המופת אשר היה בארץ וראה את המלכים ונתגאה לבו והראה להם את אוצרות של מלכי יהודה ואת אוצרות של בית קדשי הקדשים ועוד שפתח את ארון הברית והראה להם את הלוחות ואמר להם בזה אנו עושים מלחמה ונוצחין שנ' וישמח עליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכותה את הכסף ואת הזהב ואת הנזמים ואת שמן הטוב ולא היה דבר אשר לא הראה חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו וכעס הב"ה עליו ואמ' לו לא דייך שהראת להם את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים אלא שפתחת להם את הארון והראית להם את הלוחות מעשה ידי חייך הם יעלו ויקחו את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים שנ' הנה ימים באים נאם ה' ונשא את כל אשר בביתיך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבלה יובאו לא יותר דבר ותחת הלוחות יהיו בניך סריסים בהיכל מלך בבל שנ' ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל אלו הם חנניא מישאל ועזריה שנעשו סריסים בהיכל מלך בבל ולא הולידו בנים ועליהם הכתוב אומ' כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי:
פירושים
עריכהחייב אדם לומר בעטישתו חיים שנהפך המות הזה לאור שנאמר עטישותיו תחל אור. עיין בספר חיי האדם כלל ו' אות ז' למתעטש מלמטה, ועיין באו"ח סוס"י ק"ג. ונוהגין לומר לישועתך קויתי ה' והעומד אצלו אומר לו חיים טובים. וראיתי למרנא רב כהנא בספר ולא עוד אלא דבמופת הב' פי' איך הוא מידה כנגד מידה בשרה דילדה לץ' דכשם שהיא עשתה שלא כדרך טבע כן זכתה יע"ש, והיא גופא כמאמרו היוצא מפי כה"ג פירשו בכונת הכתוב ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים, דעטרת ת"ת שיבה בדרך צדקה תמצא תינח באברהם, אך שרה דרך נשים דעינה צרה באורחים ואיך זכתה לזקנה, לזה אמר חדל להיות לשרה ארח כנשים, כי לא כנשים המצריו'ת העבריות דעיניהן צרה באורחים זת"ד. ועיין בספר מראה הגדול ח"ב. ובמופת ג' דנזרקה שיבה באברהם, יותר הי"ל להביא ממאמר [ב"ר כח, ט] אתה תפסת אומנותי צא ולבוש לבושי. עוד ראיתי למוה"ר חסיד שבכהונה שם דהקשה אמאי לא מנו וימתקו המים דעץ הדורפני השליך יע"ש. ולעד"ן דזהוא נס נסתר כי אפשר דזהוא סגולתו דעושה המר למתוק במים, והרואה אומר כי מתוק מדבש השליך. וכשם שהקשה מזה אמאי לא הקשה מאלישע דהיו המים רעים והארץ משכלת וע"י צלוחית חדשה ומלח נתרפאו ככתוב במלכים ב' סימן ב', כי דרך פעולת סגולה שאני. וכן מ"ש שם בסימן ד' בשמן דאשת עובדיה בדרך סגולה. גם בענין תחיית המתים דאליהו ואלישע דהקשה שם מוה"ר ז"ל, יש הפרש גדול, דתחית המתים הוא מי"ג עקרים ואנו מאמינים דזה יהיה בעולם, והצדיק מושל יראת אלהים זוכה לעשות כמעשהו ממנו יתברך, ואינו מופת מחודש כי לעתיד לבא כל הצדיקים יחיו. ומה שתירץ מוה"ר שם לענין ירידת המן, היה יכול לתרץ זה בעצמו לענין תחית המתים, דהרי נפשי יצאה בדברו במתן תורה והחיה אותם, והרוצה לידע תחית המתים יראה בצרעת מרים אל נא תהי כמת ויאכל חצי בשרו כמארז"ל, ונמצא דכבר הוא הוה בעולם זה ואינו מופת מחודש באליהו ואלישע להחיות מתים. ומה שתירץ מני"ר לשמש שהעמיד משה היה יכול לתרץ ליונה במעי הדגה, דמי ראהו אם לא שאנו מאמינים דיש בני אדם דיודעים לשוט במים ימים רבים ויוצאים ליבשה והמופתים דמנו הם שראו אותם כל העולם, והוא ברור.