פרקי דרבי אליעזר פרק ה
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק ה · >>
בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והיו המים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדיבור מפי הגבורה (בראשית א, ט): "יִקָּווּ הַמַּיִם", עלו מקצות הארץ וההרים והגבעות, ונתפזרו על פני כל הארץ, ונעשים עמקים על תוכה של ארץ, ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר (בראשית א, י): "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים".
מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן, ונתנן תחת כפות רגליו, ומדדן בשעלו, שלא להוסיף ולא לגרוע, ועשה חול גבול לים, כאדם שהוא עושה גדר לכרמו, וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם, חוזרין לאחוריהם, שנאמר (ירמיהו ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה׳ אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם". עד שלא נקוו המים נבראו המאורות ותהומות, ואלו הן התהומות, אלו שמתחת לארץ, שהארץ על התהומות נרקעת כאניה שהיא צפה בלב־ים – כך הארץ מרוקעת על המים, שנאמר (תהלים קלו, ו): "לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם" ופתח לגן־עדן פתח בה, והוציא ממנה נטעים על פני כל הארץ, כל מיני עץ אילן עושה פרי למינו, וכל מין עשב ודשא נטע מהם, ובהם זרעם על הארץ, שנאמר (בראשית א, יא): "אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ" וגו'. וערך שלחן לבריות עד שלא נברא העולם, שנאמר (תהלים כג, ה): "תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן", וכל המעינות עולין מן התהומות להשקות כל הבריות.
רבי יהושע אומר: עוביה של ארץ – מהלך ששים שנה, ותהום אחד שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא מים חמים תענוג לבני־האדם.
אמר רבי יהודה: פעם אחת בכל חדש וחדש, סלונית עולין מן התהומות ומשקין את כל פני האדמה, שנאמר (בראשית ב, ו): "וְאֵיד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה". העבים משמיעין את קול צנורותיהן לימים, והימים משמיעין את קול צנורותיהן לתהומות, ותהום קורא אל תהום, להעלות מים וליתן לעבים, שנאמר (תהלים מב, ח): "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ". והעבים שואבין מים מן התהומות, שנאמר: (תהלים קלה, ז): "מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ". ובמקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר – שם מגשימים. מיד הארץ מתעברת וצמחה, כאשה אלמנה שהיא מעוברת מזנות, אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות, פותח אוצרות הטוב שבשמים וממטיר על הארץ שהן מים זכרים, ומיד הארץ מתעברת ככלה שהיא מתעברת מבעלה הראשון, וצמחה זרע של ברכה, שנאמר: (דברים כח, יב): "יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם", וכתיב כי (ישעיהו סב, ה): "כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ". וכתיב (ישעיהו נה, י): "כי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם" וגו'.
פירושים עריכה
פר אחד עריכה
ותהום אחד שהוא אצל גהינם נובע ומוציא מים חמין תענוג לבני האדם. נראה דמתהום זה נתפזר בהרבה מקומות דיוצאין מים חמין וקורין ליג'ה ושם מוצאין תרופות לכמה חולאים.
שואבין מים מן התהומות מיד הארץ מתעברת וצמחה כאשה אלמנה שהיא מתעברת מזנות אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות פותח אוצרות הטוב שבשמים וממטיר מים זכרים ומתעברת ככלה מבעלה הראשון וכתיב כי יבעל בחור כי כאשר ירד הגשם. עיין מ"ש בסה"ק לחיים בירושלם בפ"ט דברכות הי"ט בס"ד. והן עתה אנכי אפרש עם מאמר שלפנינו כונת מתני' במעשר ב' (פ"ב) [פ"ה] מי"ג השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות, ואת האדמה אשר נתת לנו בטל ומטר, והוא דכיון דהוא מן השמים המטר ולא מתהומות, כשם דאתה מברך את עמך בבנים ובבנות שיהיו מבעלה הא' ולא כאלמנה הרה לזנונים, כן יהיה ואת האדמה אשר נתת לנו בטל ומטר ככלה מבעלה הא' יען שהוא מן השמים, וכלשון המאמר כשירצה הקדוש ברוך הוא לברך. והאי נמי מש"ה שם בסדר תבא [כח, יא] והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי אדמתיך שיהיו שוים לטובה, ולא כאלמנה שהיא מתעברת מזנות, והיכי דמי יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמי'ם לתת מטר ארציך בעיתו, מכוון יפה ללשון המאמר דפותח את אוצרות הטוב שבשמים. ועפי"ז יכולני לפתור דמה שנתחבטו על הגשמים אם הם דרך הלואה או דרך מתנה, עיין בסה"ק לחיים בירושלם פ"א דסוכה ה"ה כיע"ש. יש מקום לומר דהמטר הבא מן השמים הוא ברכה דהוא דרך מתנה, והבא במקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר שם גשמים מיד דהוא מן התהומות הוא בדרך הלואה, דלשון הלואה יפול כמו לשון מושאל דאין זה שלו כי אם בדרך הלואה. והוא אדון עולם יודע אם כיונתי אל האמת, דלשון המדרש בסדר בשלח פכ"ה [א] בפ' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים מסייע לדברינו אלה ודוק.