פרקי אליהו (בחור)/פרק המינים

פרק המינים

אמר אליהו המחבר. כבר בארתי בספר הבחור דרך השתנות נקדות השמות וקריאתם בכלל, ולא הבדלתי בין השמות למיניהם, לפי שדרך אחד לכל המינים בהשתנות נקדתם. לכן באתי בפרק הזה להודיעך מספר מיני השמות. ולא עלתה הסכמה מוחלטת בין המדקדקים במספרם, כי יש מי שמקל יותר מדאי ויש מי שמחמיר יותר מדאי, ובאתי אני והעמדתים על שלש עשרה, כי הם עקרי מיני השמות כאשר אבאר.

• המין הראשון: שם העצם
• השני: שם הפעל
• השלישי: שם דבר
• הרביעי: שם התאר
• החמישי: שם מתגבר
• הששי: שם מצטרף
• השביעי: שם המקרה
• השמיני: שם היחס
• התשיעי: שם הכלל
• העשירי: שם המין
• האחד עשר: שם נרדף
• השנים עשר: שם משותף
• השלשה עשר: שם המספר

ועתה אבארם אחד אחד

א

המין הראשון – שם העצם. והוא שם הנופל על פרטי המין האנושי אם זכר אם נקבה, כמו מֹשֶׁה ואַהֲרֹן ומִרְיָם ודומיהם. ובכלל זה שמות העירות והארצות וההרים והנהרות והימים והמדברות ודומיהם, כמו עִיר – צִיּוֹן, ארץ – צׇרְפַת, הר – סִינַי, נהר – פְּרָת, ים – כִּנֶּרֶת, מדבר – פָּארָן, ודומיהם.

ודע כי בארבעה דברים נבדל שם העצם משאר מיני השמות, וסימנם סרכ"י, פירוש: סמיכות, רבוי, כנוי, ידיעה.

סמיכות – רוצה לומר שלא יסמך לאחר, כמו שתאמר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לא תוכל לומר מֹשֶׁה מִצְרַיִם.

רבוי – רוצה לומר שלא יתרבו, לומר אַבְרָהָמִים, יִצְחָקִים ודומיהם.

כנוי – רוצה לומר שלא יבא בו כנוי, לומר אַבְרָהָמוֹ, יִצְחָקוֹ ודומיהם.

ידיעה – פירוש שלא תבא בו ה"א הידיעה, לומר הָאַבְרָהָם, הַמֹּשֶׁה ודומיהם.

ועוד הוא נבדל משם התאר ושם הפועל בדבר אחר, והוא שלא נגזר ממנו פעלה, כי מאלה השנים נגזר פעלה, כמו מן חָכָם שהוא שם תאר נאמר חָכַמְתָּ, חָכַמְתִּי וכולי, ומן דָּבָר שהוא שם פעל נאמר דִּבַּרְתָּ, דִּבַּרְתִּי וכולי, ולא נאמר מן אַבְרָהָם – אַבְרָהָמְתָּ, אַבְרָהַמְתִּי וכולי.

ב

המין השני – שם הפעל. והוא שם אשר נגזר מן פעל מה, כמו מן פָּקַד וזָכַר, נאמר פִּקָּדוֹן, זִכָּרוֹן או זֵכֶר, ודומיהם מהשמות.

אכן תדע כי רוב שמות הפועל הם בתוספת אחת מהאותיות האמנת"י, כמו מן שָׁכַן ואָכַל נאמר מִשְׁכָּן, מַאֲכָל ודומיהם, כמו שבארתי בספר הבחור במאמר שלישי בעקר יב.

ועוד תדע כי מכל פעל נגזר שם אף כי לא נמצאהו במקרא, כמו שמצינו בתלמוד למאות ולאלפים, כמו מְצִיאָה, מְשִׁיכָה, לְקִיחָה, מִיתָה; ורבם עם ה"א נקבה, וכמעט הם נכנסים במין שם המקרה כאשר אבאר במינו.

ובכלל המין הזה הם השמות אשר נגזר מהם הפעל, כמו מן רָשָׁע נאמר אִם רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי (איוב י טו), ומן בַּעַר וכֶּסֶל נאמר וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ (ירמיהו י ח), ודומיהם. אכן בעבור מעוט מציאות השמות האלה, אינן כדַי להקרא במין מיוחד, אך על שם אחיו הנגזר מן הפעל יקרא. ועוד מי ילך לנו לבקש בכל המקרא לראות אם נמצא ממנו פעל או לא, והמשל כמו עַיִן, אֹזֶן, יַד, אֹהֶל, קראו לאלה שמות שנגזר מהם הפעל בעבור שבאים מהם פעלים במקרא, כמו הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם (דברים לב א), וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי (איכה ג נג), וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם (בראשית יג יב), ומי יגיד לנו כל אלה. לכן נראה לי שטוב לקרא אותם 'שם דבר' בסתם, כמו שאבאר במין שאחר זה, כדי שלא יבואו התלמידים לידי מבוכה.

ויש שמות שנגזר מהם הפעל שהם מורים על הפך הפעלה, כמו מן דֶּשֶׁן – וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ (במדבר ד יג), ומן סָעִיף – מְסָעֵף פֻּארָה (ישעיהו י לג), ומן שֹׁרֶשׁ – תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב לא יב), ולא נמצא כזה בשאר פעלים, כאשר בארתי בספר הבחור במאמר א בעיקר ט (סימנים ה-ו).

ג

המין השלישי – שם דבר. והוא כל שם אשר לא נגזר ממנו פעל וגם הפעל לא נגזו ממנו, כמו אֶרֶץ, שָׁמַיִם, עֵץ, אֶבֶן, דֶּשֶׁא, יֶרֶק, בָּשָׂר, יַיִן, רֹאשׁ, רֶגֶל, שׁוֹר, סוּס, וחֲמוֹר. ואף כי יש מעטים שנגזר מהם הפעל כמו שכתבתי במין שלפני זה, מכל מקום אין לנו רשות להשתמש אלא באותם הנמצאים בפסוק, ולא לבדאות מלבנו פעלים מהשמות אשר לא נגזר מהן פעל בפסוק, כמו שעשו קצת הפייטנים ובראשם הקלירי שהוא הרבה לעשות כאלה בפיוטיו, והם כנגד הדקדוק. אבל יש לנו רשות לבנות מהפעלים הנגזרים מהשמות כל הבנין אשר נמצא בו הפעל ההוא, והמשל, מאחר שמצאנו וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם (בראשית יג יב) שהוא מהבנין הקל, נוכל לבנות ממנו כל הבנין הקל, ולומר אָהַל, אָהַלְתָּ, אָהַלְתִּי וכולי; וכן מאחר שמצאנו מן שֶׁלֶג – תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן (תהלים סח טו) שהוא מבנין הִפְעִיל, נוכל לבנות עליו כל בנין הִפְעִיל, ולומר הִשְׁלִיג, הִשְׁלַגְתָּ, הִשְׁלַגְתִּי וכולי. וכל זה בארתי היטב בספר הבחור במאמר שני בעקר י"ג (סימנים ח-ט).

ודע כי רוב המין הזה שהוא שם דבר לא יבואו כי אם בלשון יחיד ורבים, אבל בלשון יחידה ורבות לא יבואו כי אם מתי מספר, כאשר יתבאר בפרק המדות.

ד

המין הרביעי הוא שם תֹאר, והוא שם הנופל על עצם מה, והעצם ההוא מתואר מאחד מהשמות המקריים אשר תדעם במין השביעי. והמשל מן רְאוּבֵן שהוא שם עצם, כשחל עליו מקרה החכמה נקרא אז האיש ההוא חָכָם; וכן אֶבֶן, כשחל עליו מקרה הלבנות או השחרות, נקרא האבן ההוא שָׁחוֹר או לָבָן. והכלל כי כל שם תאר מורכב מעצם וממקרה, ולא ימצא עצם זולת מקרה ולא מקרה זולת עצם.

ודע כי המין הזה שהוא שם תאר, כל אשר נמצא מהם בפסוק כלם נגזרים מהפעלים עומדים, כמו חָכָם, צַדִּיק, רָשָׁע, גִּבּוֹר, זָקֵן, עָשִׁיר, עָנִי, גָּדוֹל, קָטֹן, ודומיהם רבים. אכן מהפעלים יוצאים לא יבא שם תאר בפסוק, רק יספיקו בשמות הפועלים והפעולים, כמו שכתבתי בספר הבחור במאמר ראשון בעקר חמישי.

אך נמצאים מעטים דגושים ונגזרים מפעלים יוצאים, כמו גַּנָּב, סַלָּח, וכן בדברי חכמים ז"ל: אַלָּם, סַפָּר, קַבָּר, חַבָּר ודומיהם. ועל הרוב הוסיפו נו"ן בסוף התארים, כמו כַּעֲסָן, סַלְחָן, דַּבְּרָן, גַּזְלָן, חַמְסָן. וכן נמצא בפסוק: יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת (איכה ד י), היחיד ממנו רַחֲמָן, או רַחְמָנִי על משקל אַכְזָרִי. וכן נׇכְרִי, חׇפְשִׁי ודומיהם, כלם ביו"ד נחה בסוף. וחכמים ז"ל נהגו בקצתם ביו"ד נעה, כמו בַּנַּאי, גַּבַּאי, זַכַּאי, אַכְסְנַאי, עַרְטְלַאי, וכמהו על דעת רבי יוסף קמחי מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי (משלי כח כג).

ה

המין החמישי – שם המתגבר, והוא שם אשר יתגבר בו אחד מהמקריים, ומרוב התגברותו בו יקרא העצם ההוא בשם המקרה ההוא. כמו הירח נקרא לְבָנָה בעבור רוב הלבנות אשר התגבר בה, וכן השמש נקרא חַמָּה בעבור התגברות החום שיוצא ממנו, וכן הזְכוֹכִית נקרא כן בעבור רוב זכותו, וכן אָדָם נקרא כן בעבור האֲדָמָה אשר לקח משם. אכן כלם בגדר שם התאר המה, ואם תקראם 'שם התאר' בסתם איננו רוע.

ו

המין הששי – שם המצטרף. והוא שם אשר לא יתכן מציאתו בלתי הצטרפות אל אחר, ולא ימצא האחד זולת האחר. כמו אַב ובֵּן אַח ואָחוֹת עֶבֶד ואָדוֹן ודומיהם, כלם שמות מצטרפים הם, כי לא ימצא זה זולת זה. ואם תקראם גם כן 'שמות התארים' איננו רוע.

ז

המין השביעי הוא שם המקרה, והוא כל שם שאינו מורגש ואין לו מציאות חוץ לנפש, כמו חָכְמָה, צְדָקָה, בְּרָכָה, רבם עם ה"א הנקבה, וכלם נגזרים מן הפעל, ועל כן קוראים קצת המדקדקים לזה המין 'שם הפעלה' כאשר בארתי בבאורי לספר מהלך שבילי הדעת בשער שלשת אלה בני הלשון. ויש שמות מקריים שאינם נגזרים מן הפעלים, רק שמשימין בסוף השם וי"ו שורק עם תי"ו, כמו שַׁחֲרוּת, לַבְנוּת, תַּזְנוּת, יְדִידוּת, גַּבְהוּת ודומיהם. וכן על משקל פַּעֲלִית, כמו תַּרְמִית, אַחֲרִית, תַּחְתִּית ודומיהם. וכבר בארתי דרך רבויים בספר הבחור (במאמר שני בעקר עשירי) (נמצא מאמר ג עיקר יג סימנים ד-ה).

ח

המין השמיני הוא שם היחס. והוא שם ליחס האדם על איזה אומה או לשון או משפחה או שבט, או על שם עירו וארצו, כמו יְהוּדִי, עִבְרִי, יִשְׂרְאֵלִי, לוֹעֲזִי, ראוּבֵנִי, חֲנוֹכִי, יְרוּשַׁלְמִי, אַשְׁכְּנַזִּי, ודומיהם. ובלשון רבים ובלשון נקבה תשוב יו"ד היחס להיות נעה, כמו עִבְרִיִּים, מִצְרִיִּים, הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים (עמוס ט ז), וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר (עמוס ט ז). אכן על הרוב הפילו יו"ד היחס ואמרו עִבְרִים, מִצְרִים, פְּלִשְׁתִּים, יְהוּדִים. ובמגילת אסתר ארבעה כתיבי יהודיים וקריין יְהוּדִים על פי המסורת. וכן בלשון נקבה באה היו"ד נעה: עִבְרִיָּה, אִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה (דה"א ד יח). אכן על הרוב תנוח היו"ד ותבא תי"ו במקום הה"א, כמו עִבְרִית, מִצְרִית, יְהוּדִית. אבל בלשון רבות לעולם תנוע היו"ד: כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת (שמות א יט).

ט

המין התשיעי הוא שם כלל. והוא שם כולל תחתיו מינים הרבה. ואמרו הקדמונים כי שלשה המה שמות הכלל, והם חַי, צוֹמֵחַ, דּוֹמֵם. והם כלל גבוה לכל השמות, ותחתיהם כללים שפלים מהם. כי חַי הוא שם כלל לכל מה שהוא חי, כמו אָדָם, בְּהֵמָה, חַיָּה ועוֹף ודומיהם; וצוֹמֵחַ הוא שם כלל לכל מה שהוא צומח, כמו עֵצִים ועֲשָׂבִים ודומיהם; ודוֹמֵם הוא של כלל לכל מיני מתכות כמו כֶּסֶף, זָהָב, בַּרְזֶל, נְחֹשֶׁת בְּדִיל ועֹפֶרֶת. ועוד תחתיהם פרטים ונקראים 'מינים', ועתה אבארם.

י

המין העשירי הוא שם המין. והוא שם קבוץ פרטים, כמו אֲנָשִׁים ונָשִׁים, צֹאן ובָּקָר, סוּסִים וחֲמוֹרִים, רֶמֶשׂ ודָּגִים. ולבאר המין הזה היה צריך אריכות הרבה בהקדמות גדולות, ואין זה כוונתי כאן. גם אין זה מחוק מלאכתי, כי לא פילוסוף אנוכי ולא בן פילוסוף, כי מדקדק אנוכי.

יא

המין האחד עשר הוא שם נרדף. והוא שם הנופל על דבר שיש לו שמות נבדלים וגדר אחד, רוצה לומר שהם שונים במבטא ושוים בפתרון, כמו שֶׁמֶשׁ, חַמָּה וחֶרֶס; סַכִּין ומַאֲכֶלֶת; עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל (איוב מ יח); עֵדִי בַשָּׁמַיִם וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים (ראה איוב טז יט), ודומיהם רבים. וכבר הסכמתי לחבר בהם פרק אחד, ויקרא שמו פרק הנרדפין.

יב

המין השנים עשר הוא שם משותף. והוא ההפוך משם נרדף, כי הוא שם אחד מורה על שני דברים או יותר, רוצה לומר שני שמות שהם שוים במבטא ושונים בפתרון נקרא כל אחד שם משֻתף, כמו זְקַן בֵּיתוֹ (בראשית כד ב) זְקַן אַהֲרֹן (תהלים קלג ב), וְאֵד יַעֲלֶה (בראשית ב ו) וְאֵיד נָכוֹן לְצַלְעוֹ (איוב יח יב). ונמצא כזה בפעלים, כמו צִדָּה אוֹרֶה (ש"א כ כ), אוֹרֶה אֶתְכֶם בְּיַד אֵל (איוב כז יא). וכבר חברו בעלי המסורת אלפא ביתא מן תרין תרין מלין ותרויהון בתרי לשני. וגם בשמות השתפין האלה הסכמתי לחבר פרק ויקרא שמו פרק השֻתפין. ובכלל המין הזה שם מושאל, והוא שם אשר הונח ביחוד להורות על דבר אחד, והונח על דבר אחר בהשאלה, כמו רֹאשׁ הָהָר, רַגְלֵי הָהָר, לֵב הַשָּׁמָיִם, עֵין הַמַּיִם ודומיהם.

יג

המין השלשה עשר הוא שם המספר. והוא שם שאנו מונין בו הדברים, כמו אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה וכולי. והנה לא באתי הנה לבאר כל דיני שם המספר, לפי שכבר כתבו בו רוב המדקדקים כל הצורך. אכן אומר לך כלל אחד לבד שהוא הכרחי לדעתי, וזהו, דע כי שם המספר נבדל מכל שאר מיני השמות בדין אחד, וזה כי שאר השמות כשיבאו בלשון נקבה על הרוב הם בה"א בסוף והזכר אין לו ה"א, כאשר יתבאר בפרק שאחר זה. אבל שם המספר להפך, כי משלשה עד עשרה מספר הזכר הוא עם ה"א בסוף, כמו שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה וכלם. והנקבה בלא ה"א, כמו שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ, שֶׁבַע, זולת שׁמֹנֶה שיבא לשניהם בה"א, אבל לזכר קמץ לפניה ולנקבה סגול לפניה, כמו שְׁמֹנָה יָמִים, שְׁמֹנֶה שָׁנִים, תִּשְׁעָה, עֲשָׂרָה לזכרים, תֵּשַׁע, עֶשֶׂר לנקבות. ומעשרה עד עשרים הוא להפך, הנקבות הן בה"א והזכרים בלי ה"א, כמו אַחַד עָשָׂר יוֹם, אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, חֲמִשָּׁ[ה] עָשָׂר אֲנָשִׁים, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים, וכן כלם. ומעשרים עד מאה המספר הגדול הוא בסמני רבוי הזכרים, כמו שְׁלֹשִׁים, אַרְבָּעִים, חֲמִשִּׁים וכו'. ודע כי עֶשְׂרִים היה ראוי להיות עֶשְׂרַיִם, שהוא שני פעמים עשר, אבל להשוותו לשאר המספרים אמרו עֶשְׂרִים ולא עֶשְׂרַיִם. ומאה ומאות בסימני הנקבות, כמו מֵאָה, מֵאוֹת, ואֶלֶף ואֲלָפִים בסמני הזכרים, ורִבּוֹא בלשון זכר ורְבָבוֹת בלשון נקבות. ובכלן אין הפרש בין זכרים לנקבות, רוצה לומר נוכל לומר עֶשְׂרִים או שְׁלֹשִׁים או אַרְבָּעִים וכו' באנשים או נשים. וכן מֵאָה ומֵאוֹת ואֶלֶף ואֲלָפִים ורִבּוֹא, רְבָבוֹת, אנשים או נשים.

סליק פרק המינים