פרקי אליהו (בחור)/פרק המידות

פרק המדות

דע כי שלש עשרה מיני השמות הנזכרים בפרק שלפני זה, קצתם יבאו בלשון יחיד ורבים יחידה ורבות, וקצת מהם יבאו בלשון זכר לבד ולא יבאו בלשון נקבה, וקצתם יבואו בלשון נקבה לבד ולא יבאו בלשון זכר, וקצתם יבאו בלשון יחיד ורבים ולא יבאו בלשון יחידה ורבות, וקצתם להפך, וקצתם יבאו ליחיד בלשון זכר ולרבים בלשון נקבות, וקצתם להפך, ומהם בשניהם. ובאופן זה חלקתים לשלש עשרה חלקים, קראתי לכל חלק מאלה 'מדה', הרי לכל השמות שלש עשרה מדות, על שם שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. ואלו הן.

א

המדה האחת בשמות הבאים בלשון יחיד ורבים ויחידה ורבות. ורובם שמות התאר הם, כמו חָכָם, חֲכָמִים, חֲכָמָה, חֲכָמוֹת, עִבְרִי, עִבְרִיִּים, עִבְרִיָּה, עִבְרִיּוֹת. אבל משאר מיני השמות נמצאים מעטים בנחים ולא בשלמים, כמו שִׁיר, שִׁירִים, שִׁירָה, שִׁירוֹת; אוֹר, אוֹרִים, אוֹרָה, אוֹרוֹת, וכמעט אין עוד.

ב

המדה השנית בשמות הבאים בלשון זכר ליחיד ולרבים ולא ימצאו בלשון נקבה כלל, כמו הֶבֶל – הֲבָלִים; חֶבֶל – חֲבָלִים; דָּבָר – דְּבָרִים; חֵץ – חִצִּים, אלו ודומיהם אין דינם לבא בלשון נקבה לעולם. אבל השמות אשר בהם רוח חיים, אף על פי שלא נמצאו בלשון נקבה, מכל מקום נוכל להטיל בהם ה"א בסופם ויהיו לשון נקבה, כמו סוּס, כֶּלֶב, חֲזִיר, תאמר סוּסָה, כַּלְבָּה, חֲזִירָה אוֹ חֲזֶרֶת, וכן כלם. ויש קצת מהחיים שלא נכון בהם לעשות כן, רק תאמר הן הזכר בלשון אחד והנקבה בלשון אחר, כמו אָדוֹן, עֶבֶד, לא תאמר עֲבָדָה, אֲדוֹנָה, רק בלשון אחר: גְּבִירָה או גְּבֶרֶת, שִׁפְחָה או אָמָה.

ג

המדה השלישית בשמות הבאים ליחיד בלשון זכר וברבוי בלשון נקבות, ולא יבאו לעולם לא בלשון יחידה ולא בלשון רבים, כמו אָב, אָבוֹת; בּוֹר בּוֹרוֹת; כִּסֵּא, כִּסְאוֹת; לוּחַ, לוּחוֹת; שֻׁלְחָן, שֻׁלְחָנוֹת; קָרְבָּן, קָרְבָּנוֹת.

ד

המדה הרביעית בשמות הבאים ליחיד בלשון זכר וברבוי בלשון זכרים ובלשון נקבות, ולא יבאו לעולם בלשון יחידה, כמו דּוֹר, דּוֹרִים, וְדּוֹרוֹת; חַלּוֹן, חַלּוֹנִים וְחַלּוֹנוֹת.

ה

המדה החמשית בשמות הבאים בלשון רבים לבד והיחיד מהם לא נמצא לא בלשון זכר ולא בלשון נקבה, כמו נְעוּרִים, זְקֻנִים, בְּתוּלִים ודומיהם. וכן הבאים על משקל שנים, כמו שָׁמַיִם, רֵחַיִם, מַיִם, מָתְנַיִם, מִכְנָסַיִם ודומיהם, אין דינם לבא בלשון יחיד לעולם. אבל יש שמות שנאמר היחיד מהם דרך סברא אף על פי שלא נמצא, קמו אֲבַטִּיחִים, קִשּׁוּאִים, בַּרְבּוּרִים, שָׂרִיגִים, נאמר אֲבַטִּיחַ, קִשּׁוּא, בַּרְבּוּר, שָׂרִיג, ורבים דומיהם שנאמר אותם מדרך סברא אף על פי שלא נמצאו.

ו

המדה הששית בשמות הבאים בלשון יחיד לבד והרבוי מהם לא נמצא, כמו כל מיני מתכות: זָהָב וכֶּסֶף, נְחֹשֶׁת ובַּרְזֶל, בְּדִיל ועֹפֶרֶת. ויש אומרים כי כֶּסֶף יבא בלשון רבים, כמו שנהגו רז"ל בתלמוד כְּסָפִים, וכן נמצא וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם (בראשית מב כה), וכן וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ (ישעיהו א כה) אומר שהוא משל על הרשעים לא על הבדיל. וכן יש עוד שמות שלא יבאו כי אם בלשון יחיד, כמו שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ, לֶחֶם ויָיִן ודומיהם. ובמדה זאת נכללים גם שמות עצמיים פרטיים כמו אַבְרָהָם, יִצְחָק ודומיהן, שלא יבאו לעולם בלשון רבים כמו שבארתי בפרק המינים במין הראשון.

ז

המדה השביעית בשמות הבאים מכונים בלשון נקבה ואין להם סימן הנקבה שהוא ה"א או תי"ו בסוף, כמו בְּאֵר חֲפָרוּהָ (במדבר כא יח), כָתֵף סוֹרֶרֶת (נחמיה ט כט), חֶרֶב חַדָּה (יחזקאל ה א) ודומיהם, ובאים ברבוים בסימני הנקבות כמו בְּאֵרוֹת, כְּתֵפוֹת, חֲרָבוֹת.

ח

המדה השמינית בשמות הבאים בה"א הנקבה ורבוים בסמני הזכרים, כמו חִטָּה – חִטִּים, שָׁנָה – שָׁנִים, נְמָלָה – נְמָלִים, דְּבוֹרָה – דְּבוֹרִים ודומיהם. ובמדה זו נכללים גם כן השמות הבאים ברבוים בלשון רבים ורבות והם עם ה"א הנקבה, כמו אֵימָה – אֵימִים ואֵימוֹת, פִּנָּה – פִּנִּים ופִּנּוֹת ודומיהם.

ט

המדה התשיעית בשמות הבאים ברבויים בלשון נקבות והיחיד מהם לא נמצא לא בה"א ולא זולת ה"א, כמו נְקֻדּוֹת, לֻלָּאוֹת, צַנְתְּרוֹת, דֹּבְרוֹת בַּיָּם (מ"א ה כג) ודומיהם. ונאמר היחיד מהם דרך סברא עם ה"א הנקבה, כמו נְקֻדָּהּ, לֻלָּאָה, צַנְתְּרָהּ, דּוֹבְרָהּ, אף על פי שלא נמצאו.

י

המדה העשירית בשמות המכונים לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה ואין להם ה"א הנקבה, כמו נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (ש"א ד כב) – וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה (ש"א ד יז), אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ (בראשית לב ט), וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים (מ"א יט יא), הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ (בראשית יט כג) – וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם (מ"ב ג כב), ודומיהם. ורבוים יבאו בלשון נקבה, כמו אֲרוֹנוֹת, מַחֲנוֹת, רוּחוֹת. אבל שֶׁמֶשׁ הוא מן השמות שלא יתרבו, כמו שכתבתי במדה הששית. ויש מאלו הבאים זולת ה"א ומכונים לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה, ורבויים בלשון זכרים, כמו וְהָאֶבֶן הַזֶּה (ראה בראשית כח כב) – אֶבֶן שְׁלֵמָה (דברים כה טו); וכן דֶּרֶךְ: בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ (דברים כח ז) – אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ (שמות יח כ); וכן גֶּפֶן בּוֹקֵק (הושע י א) – לְגֶפֶן אַדָּרֶת (יחזקאל יז ח). והרבוי מכל אלה בלשון זכרים: אֲבָנִים, דְּרָכִים, גְּפָנִים. ובכלל זה שמות של נקבות המכנים בלשון זכרים, כמו פִּלַגְשִׁים, נָשִׁים, וכן גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת (בראשית לב טז).

יא

המדה האחד עשר בשמות הבאים בלשון זכר זולת ה"א ובלשון נקבה עם ה"א, ורבויים בלשון זכרים, כמו דָּג, דָּגָה – דָּגִים, הֲדַס, הֲדַסָּה – הֲדַסִּים. חֹשֶׁךְ, חֲשֵׁכָה – חֲשֵׁכִים, ודומיהם רבים אשר לא נמצא רבויים בלשון נקבות.

יב

המדה השנים עשר בשמות הבאים בלשון זכר זכר זולת ה"א ובלשון נקבה עם ה"א, ורבויים בלשון נקבות, כמו חֲגוֹר, חֲגוֹרָה – חֲגוֹרוֹת; גֶּבַע, גִּבְעָה – גְּבָעוֹת; סַעַר, סְעָרָה – סְעָרוֹת, ודומיהם רבים אשר לא נמצא רבוים בלשון זכרים.

יג

המדה השלשה עשר בשמות הבאים ברבוים בלשון זכרים ובלשון נקבות, ולא נמצאים בלשון יחיד לא בלשון זכר ולא בלשון נקבה, כמו אֲלֻמִּים – אֲלֻמּוֹת, מַעֲדַנִּים – מַעֲדַנּוֹת, אֻמִּים – אֻמּוֹת, ודומיהם. ונאמר היחיד מהם מדרך הסברא קצתם בה"א בסוף וקצתם זולת ה"א, כמו אֲלֻמָּה, אֻמָּה, מַעֲדַן, ודומיהם מעט.

נשלם פרק המדות.