פרדס רמונים ל ו

פרק שישי:

ונמצא השערים האלה והאלפא ביתות הם ע"ד זה:

כשנכתוב אלפא ביתא א' בהפך והא' ביושר אז יצא את ב"ש. ובגלגול העגולים עוד יצא אלפא ביתא שניה שהיא א"ש ב"ר וכו', וכן כלם קצתה מצד פנים וקצתה מצד אחור.

וכדי שיובן הענין הזה על מתכונתו ציירנו הנה העגולים כפי המצטרך.

הנה הצבנו ד' עגולים אלו בתוך אלו, הג' אלפא ביתות ביושר - אבג"ד, והרביעית - תשרק. מהשנים הראשונים נוכל להמציא רל"א שערים פנים ואחור כמו שהם כתובים בפ' הקודם, ובשלשת העגולים שהם ביושר נוכל להמציא אלפא ביתות מהם של אח"ס בט"ע וכיוצא בהם מורכבות מג' אותיות, ובשנים האחרונים שהם הא' ביושר והשנית תשרק נוכל להמציא כ"ב אלפא ביתות שבספר יצירה שהעתקנום ג"כ בפרק הקודם.

ואחר שנתבארו מציאות האלפא ביתות וגלגול' רצוננו לבאר ענין התמורה וסבתה. והענין הוא כי האותיות בתפארת כי שם עיקר הוויות' בעצם ההויה שהיא רקיע כדפי' בשער האותיות. בתפארת הם סדר האלפא ביתא ביושר אבג"ד וכו' ובמלכות הם להפך תשר"ק והטעם מפני שהם זכר ונקבה זכר באמ"ש נקב"ה באש"ם. כי כן דרך החותם, כי הצורה החקוקה בחותם, ממעלה למטה מתהפך [בנחתם מלמטה למעלה]. וכן זכר יהו"ה ביושר - נוקבא הוה"י להפך, כמו שבארנו בשער ממטה למעלה.

וגלה הענין הזה הרשב"י ע"ה בשיר השירים (בזח דף, עט) וז"ל: אתוון עילאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר, אתוון תתאין זעירין הוו בהיפוכא למפרע לגבי נוקבא. אתוון עילאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר אבג"ד וכן כלהו כמה דאתחזין למהך אתוון בארח מישר לגבי דכורא. אתוון זעירין תתאין הוו בהיפוכא למפרע גו נוקבא תשרק וכן כלהו כמה דאתחזי גבי נוקבא דהוה מאחורא קשר של תפילין דאקרי אחור כמה דאת אמר אחור וקדם צרתני אחור לגבי נוקבא וקדם לגבי דכורא ודא איהו דכתיב וראית את אחורי דא נוקבא דהוות מאחורא עכ"ל.

ובתיקונים פירש הרשב"י ע"ה כי אותיות אבג"ד ביושר הם בחסד ואותיות תשר"ק הם בגבורה. ולא פליגי כי ידוע הוא כי ענין תשר"ק הוא בשם הוה"י שהוא מצד הנקבה ומצד הגבורה מצד תגבורת צד שמאל על הימין כדפירשנו בשער ממעלה למטה ונבארהו הנה עוד. ואותיות אבג"ד הם בענין שם יהו"ה ביושר מצד הזכר מצד החסד ומצד תגבורת הימין על השמאל.

והענין, כי דרך הזכר לנטות אל הימין ודרך הנקבה לנטות אל השמאל. וכאשר יגבר כח הזכר על הנקבה היינו שיגבר כח הרחמים על הדין. וכאשר יגבר כח הנקבה על הזכר היינו שיגבר כח הדין על הרחמים והכל ענין א' ודרך א'. הנה נמצא עתה אותיות אבג"ד בת"ת ואותיות תשר"ק במלכות.

והנה אותיות שבזכר הם ג' אלפא ביתות, שהם אור מים רקיע, שהם ג' מדרגות חסד וגבורה תפארת, כמבואר בשער האותיות. וכלם ביושר, שאין אלפא ביתא דתשר"ק אלא מצד הנקבה בהצטרפות הדין, אבל מצד הגבורה בעצמה יהיה ביושר.

ולפי שהם ג' מדרגות ביושר, לפיכך יתהוה מהם אלפא ביתא של אח"ס בט"ע וכדומה להם, כלם בעלי ג' אותיות, מפני שהם גלגלים מתגלגלים ונשפעים אלו בתוך אלו כאשר נבאר והתפארת שהוא הרקיע תחתיו תתגלגל המלכות. וכבר נודע כי תהלוכות הלבנה יותר מהירות מתהלוכות החמה ולפיכך כשיתגלגל המלכות ותקבל מהת"ת לפעמים תקבל התי"ו שבמלכות מהאלף שבתפארת ועד"ז כל האלפא ביתא של א"ת ב"ש. וכאשר ימהר הלבנה גלגולה ועדין החמה בעמידתה תקבל ש' שבמלכות מהא' שבת"ת וכן כל האלפא ביתא של א"ש ב"ר וע"ד זה כלם.

ואין לתמוה היות אות מקבלת מחברתה עם שאינה בן זוגה מפני שכל האותיות הם כלולות מי"ס כי כל הדברים הנשפעים ומתאצלים מעצם הספירות הם בעלי עשר מפני שלא היה בו פירוד. וא"כ כאשר האות של מעלה יאיר עבר פניה להשפיע, האות התחתונה עומדת לקבל כפי מדתה של עליונה והעליונה כפי מדתה של תחתונה. והמשל בזה כאשר העליונה תהיה בחינת התפארת יזמין ויאיר התחתונה צד אשר לה ממלכות לקבל וכאשר התחתונה ת"ת יזמין העליונה צד אשר לה מכתר להשפיע וע"ד זה כל האותיות באופן שהוא מקבילות הלולאות ומקבלין דין מדין ואין אחת שיהיה ח"ו עינו רעה בשל חבירו:

ואחר שאנו בהקדמה זו בין האולם ולמזבח עוד נכנס עמה מן האולם ולפנים כי לפי דרך זה יהיו האותיות כל א' כלולה מהכ"ב כי כן דרך הדברים הרוחניים כל א' כלולה מחברתה כדפי' לעיל בשער פרטי השמות בענין תל"י גלג"ל ל"ב וכן בשער היכלות בפ"ד בענין ע' מאורות שנכללים וכו'.

ודבר מבואר הוא כי אחר שכל א' כלול מי' מפני שלא יהיה פירוד ח"ו, כן ג"כ כל הענפים הפרטיים כלולים. וכמו שנאמר בספי' כלם ג"כ נאמר בכל ספירה וספירה ובכל ענף. והחילוק שביניהם הוא על דרך חילוק הספירות שפי' בשער מהות והנהגה שהעיקר הוא הגובר כן בענפים כל ענף וענף כלול מחבירו אלא שכאן מתגלה ענף זה יותר מחבירו וכו'.

ונחזור לענייננו שאחר שכל א' מהאותיות כלולה מהכ"ב א"כ לא יפלא שיתחלף כל א' מהם באיזו שתהיה כיון שבה גם כן חלק מאותו האות המתחלף בה אלא שעכ"ז העקר הוא האות הכתובה בעקר השם ואותה המתחלפת הוא ענף ממנה. והמשל בזה שם יה"ו יתחלף בא"ת ב"ש מצ"ף. והנה האותיות האלה הם ענפים ממנו לא שיהי' כל עצם השם שביה"ו במצ"ף ומפני זה כח התמורה לא ישובח כצירוף כי הצרוף כל עצמות האותיות הוא השם שנצטרף ולא חסר דבר אלא שנהפך בערך הבחינות כדפי' בפ"ג. אבל התמורה יתמעט כח השם הנזכר ע"ד שפי'. וע"ד זה נקיש לכל התמורות ולכל השמות.

ובתיקונים (תקונאכא) מוכח כי ענין התמורות האלה הם מצד מטטרו"ן ומתפשט קב"ה מכל כנויין ומכל מרכבות דמטטרו"ן דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו מצפ"ץ וכו' ואמר כי תמורות יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה בכוז"ו במוכס"ז כוז"ו וכן יהו"ה במצפ"ץ הם מרכבו' ה' במטטרו"ן והם לבושי השם שהם בזמן הגלות. ונדרש שם כי בזמן הגאולה מתפשט הקב"ה מכל הכנויין וכו' כדמסיק. המשל בזה כאשר שם בן ד' מתלבש באותיות מצפ"ץ מורה על שנתלבש השם במטטרו"ן בלבוש המכונה כן וכן לשאר כל השמות ולכל התמורות :