פרדס רמונים כז כג

פרק עשרים ושלושה:

באות ר' פי' בספר התמונה כי האות הזה היא ביסוד והיא אות פשוטה שאין לה הרכבה באחרת ומשך שלה מגיע למלכות. והיא לשון ירושה מלשון (דברים א, כא) עלה רש כי היא ירושת הצדיקים לעוה"ב כי שם מנוחת הנפשות והוא עה"ב עולם שכולו שבת ולכן במזל שבתי ממשלתה.

ויש מי שפי' כי הרמז בה במלכות שהיא ענייה ודלה מלשון (משלי ל, ח) ריש ועושר אל תתן לי. וקרוב לזה פי' בזוהר בקצת מקומות.

ויש מי שפי' בע"א וז"ל ריש הוא ענין יסוד ההויות והוא הנתיב שלה מיסודי כל ההויות.

ובזוהר ג"כ נראה שהיא חכמה ופי' ר' ראשית חכמה.

והנה לפי לשון רי"ש פירושו ראש והחכמה היא ראש לגלוי האצילות כדפי' בשער אם הא"ס הוא הכתר.

ובמקום אחר פי' שהוא לשון עניות ודלות כדפי' לעיל.

והנה יש חילוק גדול בין ד' לרי"ש. עם היות שרמז שתי האותיות בה אל הדלות והעוני כי הדלת יש בה קוץ והעוקץ הזה רמז אל היסוד כדפי' בפ"ז אבל רי"ש אין בה עוקץ כלל לרמוז על העניות יותר שאפילו היסוד אינו עמה אלא היא לבדה. ובה שני ווי"ן הא' המשוך אל הימין הוא בחסד והגג השמאלי הוא גבורה ועליו עוקץ בסוף הגג השמאל לרמוז שנתמעט היסוד ויונק מצד הגבורה בסוד יצחק שהוא קץ ח"י יסוד נטיל לשמאלא כדפי' בשערים הקודמים. ומפני הסתלקו אל הגבורה נשארה המלכות דלה מן הדלות עד ישקיף ה' וירחם: