פרדס רמונים כא ב

פרק שני:

האריך בביאור הדעת הנז' בעל ס' מערכות אלדים חיים וז"ל: ולדבקה בו דבוק נפלא נקרא אחדות. ראוי להעלותו על לב בכל חלק וחלק מן השעה שהיא תתר"ף חלקים כאשר גלגול שמו יתברך עם כל אות ואות עם הניקוד שסימנו נטריקון ועם האות בלתי נקוד יהי' קמ"ד, וסימנך מעונה אלדי קד"ם. תראה לפנים בע"ה. ונחשבה לדעת זאת שהוא אלדי קדם יוצ"ר ובור"א ועוש"ה ומאצי"ל כל, והוא מהאותיות אשר הוא דבר ה' יוצא ממקומו אשר כל הדיבור יוצא מהם, ובכלל הדיבור הוא כל שם של כל מין ומין ממיני הנמצאות וכל היצור יוצא משם א', ר"ל השם יהו"ה המצטרף עם כל אות ואות שיש ברל"א שערים ל"ו פעמים, ונצרף אות אחת והוא יהיה הדין עם כל שאר הכ"ב אותיות, וזהו צרוף א' עם י' ועם ה' ועם ו' ועם ה' והבן זה.

וטעם יציאת הרל"א שערים וכל לשון מהרל"א שערים בגלגול אלפא ביתא, לפי שאם תעשה על דרך משל כ"ב עגולים זה בתוך זה, ויהיה בכל א' מהם כ"ב אותיות, אז תראה בעיניך איך כל הדברים והלשונות יצטרפו מתוך גלגולים ברל"א שערים וחוזרת חלילה, וחוזר הגלגל פנים ואחור רל"א שערים, ר"ל רל"א שערים של פנים ורל"א שערים של אחור. והרי שמצטרף כל אות ואות מרל"א שערים עם ד' אותיות של שם ידו"ד קמ"ד פעמים, כיצד האל"ף מצטרפת עם היו"ד ועם הנקודים ששה ל"ו פעמים, וכן עם הה"א באותם נקודות עצמם ל"ו פעמים, וכן עם הוא"ו באותם הנקודות עצמם ל"ו פעמים, וכן עם ה"א אחרונה באותם הנקודות עצמם ל"ו פעמים הרי קמ"ד פעמים עם הא'. וכן עם כל אחת ואחת מכ"ב אותיות, נמצא קמ"ד פעמים כ"ב יעלו ג' אלפים וקס"ח תיבות בכ"ב אותיות בלבד. ועוד חשוב ג' אלפים וקס"ח פעמים ברל"א שערים יעלו מספרם תשל"א אלפים ותת"ח. וכל אלו שמותיו ממש, ר"ל ממשית היצירה כי הלביש הצורה לדבר תהו ועשה את אשר אינו ישנו, ואצילות הנמשך מאי"ן שאין לו צורה ודמיון והשכל, אלא שכל חכמת הבריות נאספות מלידע מהן, והנה ע"י אלה ההויות הוציא מאין ליש כל הנמצאות:

עיניך לנוכח יביטו איך גלגול אותיות השם ידו"ד עם כל אות ואות עם הנקודים ידועים הששה עולים אלף ושמונים, לכך תתר"ף חלקים לשעה. וכן גלגול השם ידו"ד עם האלף והנקודים תתר"ף. וכן עם בי"ת וכן עם גימל וכן עם כולם:

ראה והבן פלא עצום, איך בכל חלק וחלק מהשעה ראוי לנו לחשוב על מוראו. וזהו אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) אל תפנו אל מדעתכם (דף קמג.) שכל היום תחשוב באהבת שמים על כן אסור לדבר דברים בטלים, כי שמו ית' בגלגול תתר"ף. וראוי לחשוב כבוד שמו בשבת"ך ובלכת"ך ובשכב"ך ובקומ"ך בארבע אותיות של השם הנכבד והנורא ידו"ד שהוא עם הכל, וע"כ שמו ידו"ד והם גלגול יו"ד עם א' הם ל"ו תיבות, וכן גלגול א' עם ה' הם ל"ו תיבות, וכן גלגול ו' עם א' הם ל"ו תיבות, וכן גלגול א' עם ה' שניה, הרי קד"ם פעמים עם א' כמו שאמרנו למעלה פעם אחת, והם בגי' תתר"ף למביני הצירוף. לכן תתר"ף חלקים לכל שעה, כי תתר"ף חלקים לכל אות ואות בגלגול ידו"ד. בגלגול א"י הם ל"ו תיבות בגי' שצ"ו, וגלגול א"ה הם ל"ו תיבות בגי' רי"ו, וגלגול א"ו הם ל"ו תיבות בגי' רנ"ב, וגלגול א"ה הם ל"ו תיבות בגי' רי"ו. סך הכל שצ"ו רי"ו רנ"ב רי"ו הם תתר"ף חלקים.

והבן סוד אחר והוא זה אם תצרף ותגלגל כל הי"ב גבולי אלכסון של שם ידו"ד וא' עם כלם יהיו תתר"ף לכך היום י"ב שעות. ועוד פקח עיני שכלך לראות אם שם ידו"ד בראש הגלגל והא' בסוף, כי הגלגל חוזר פנים ואחור יהיה ג"כ תתר"ף, והרי ב' תתרפי"ם ב' שעות לכל מזל, ר"ל לכל אחד מהי"ב גבולי אלכסון של שם ידו"ד אשר המזלות האלהיות להם משפט [הבכורה] על המזלות שבגלגלים ועל פיהם יחנו ועל פיהם יסעו, ונמצאו כ"ד שעות וכ"ד תתרפי"ם למזלות האלהיית הנזכר בין הפנים והאחור י"ב תתרפ"ים לאחור י"ב תתרפי"ם לפנים וכן כ"ד שעות ליום א' בין היום והלילה י"ב שעות ליום וי"ב שעות ללילה, על כן על כל חלק לשעה יש לחשוב במוראו וליטע אהבתו ויראתו בלבבנו אחרי שהוא היוה כל דבר ובתוך הלב נאצל פיו של כל איש ואיש. וממנו הכ"ח העתים הנזכר בספר קהלת (קהלת, ג) י"ד מהם דבר אחד, וי"ד אחרות תמורתם, כנגד כ"ח מחנות ללבנה, הם כ"ח מחנות שכינה. בי"ב מזלות אלהיות שאמרנו, מחליף את הזמנים. ולכל זמן ועת לכל חפץ מיכולתו והוייתו עכ"ל.

ופריו מתוקים מדבש ונופת צופים. האמנם אחרי אשר ברור ומפורסם כי כחות הנקודות הם עשר, ואם פעולתם חמש א"כ כמו שנכנס השב"א בחשבון התנועות, כן ראוי שיכנסו כל שאר התנועות, כי לפי האמת יש חלוק גדול בין המלכים ובין העבדים, אם בתנועתם ר"ל בהברתם, ואם בפעולתם ר"ל בכחם ורמיזתם כאשר יתבאר בע"ה בשער הנקודות. וא"כ ראוי שנצרף שם ידו"ד בכל הנקודות עם האותיות, ואז יוכרח צרוף כל הכחות אל מקורם כדפי' בריש פ"ק. והנה יהיה צרופו על דרך זה, וכאשר נחפש אחר כלל התנועות נמצאות י"ב, והם קמ"ץ פת"ח ציר"י סגו"ל שור"ק שר"ק חול"ם חיר"ק שב"א חטף קמץ וחטף פתח וחטף סגול, ולכל א' מהם רמז בפני עצמו ואם לא נמנו בנקודות הספירות אשר בארנו למעלה יתבארו בשער הנקודות בע"ה. נמצא היות צרוף השם בנקודות עם האותיות קד"ם תיבו"ת, כי הם י"ב פעמים י"ב הם קמ"ד, והם מעונה אלדי קד"ם כמבואר לעיל. וזה סדר צרופם בס"ד: אי אי אי אאי איי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אאי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי א'י אי אאי אי אי איי אי אי. אי אי אי אאי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי איי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אאי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי אי:

וכן לכל אות ואות משם בן ד' פנים ואחור, וכן לכל אותיות אלפ"א בית"א עד שנצטרפו כלם אל מקורם ויקבלו שפע רב טוב מהמקור העליון כאשר נאריך בענין האותיות בשער האותיות בס"ד. אבל ראינו קצת המקובלים מסכימים אל דעת בעל ספר הנקוד, וכן כתבו שם כ"ה היוצא מפסוק (שמות ב, יב) ויפן כה וכה. והוא שהם מצרפים תיבת כ"ה, חמשה ועשרים פעמים פנים וחמשה ועשרים פעמים אחור, כגון כ"ה ה"כ על דרך שכתב בעל ס' הנקוד בשם י"א לעיל. וכן כל כותבי צרוף הנקוד לא כתבו כ"א צרוף ה' נקודות לבד. וכן הרשב"י ע"ה בענין הנקודות נתן הסימן פתוחי חותם. והורה היותם ה' ספירות נאצלות שהם גדולה גבורה תפארת ובו נכלל יסוד ומלכות כדפי' בשערים הקודמים ונצח והוד. אבל בפי' ספר יצירה בענין [בריאת] האדם כתבו כדברי בעל מערכות אלדים חיים שהם ששה פעמים ששה שעולים ל"ו, וכתבו כלשונו מלה במלה ונראה היות הדבר מוכרח כי שם דברו לענין מעשה בראשית בהזכרת האלפא ביתות בהמלכת האותיות בבריאת כל אבר ואבר. וכן כתב בעל ספר אור זרוע בענין תנועות הלולב, שכתב שהם ל"ו. ואמר למה ששה ושלשים כדי לרמוז לך לאותיות הקדושות המתחברות ומצטרפות בתנועותיהן ובגלגוליהן ל"ו תנועות, וזה סדר תנועותיהם על פי נוטריקון א"י וכו', וכן א' יתגלגל עם ה', וכן אח"כ עם וא"ו ואח"כ עם ה' עכ"ל. ואחר שענין הזה מחלוקת הגדולים ואין לנו בו גלוי כלל מהרשב"י ע"ה, הדבר תלוי ועומד עד יבא מורה צדק. איך שיהיה מתוכו מתבאר כי ענין הצורך הזה אל בריאת האדם בצרוף האלפא ביתא בהמלכת האות שבה יברא האבר, ויחודה אל שם בן ד' והצטרפה עמו. הסיבה היא להיות כי תכונת האדם ר"ל גופו ועורקיו וגידיו ושרטוטי אבריו ושעורי אבריו ושיעורי האברים הכל במדה ובמשקל כלם נרמזים אל האברים העליונים, יוכרח בריאותו היותה כוללת כל הדברים הרוחניים כולם, כי כן הוא דפוס כל הנמצאים כולם כאשר נבאר בשער הנשמה בפ"ד. ולהיות שהשכל והדיבור הוא כח נתון בו לרמוז אל הא"ס עילת העילות המחייה ומנהיג כל הדברים גשמים ורוחניים ועולות עד הגיעם אל עצמותו, כן השכל והדיבור מנהיג כל הדברים אשר נכללים בגוף כמו כחות הנפש ועניינה. והכרח לזה הלא אמרו ז"ל שהנפש נמצאת בגוף האדם אחר פטירתו, והכריחו כן מפסוק (איוב יד, כב) ונפשו עליו תאבל. ועכ"ז שהיא בתוך הגוף אינה פועלת פעולותיה לפי שנמנע ממנה שפע השכל, ולפי שאין מלה ולשון ואות ודיבור כולל אותו. לכן אותם החכמים שהיו עוסקים במעשה יצירה בסדר האלפא ביתא עם היות שהיו בוראים אנשים לא היו מדברים, להעדר הכח הנדמה לא"ס, כמו שאמרנו שלא היה מושפע עליו לפי סדר האלפ"א ביתו"ת. וע"ד זה יובן מה שיש כותבים שם מ"ב ושם ע"ב ושאר השמות מצורפים אל מקוריהם כזה יאהבוג"ה והוא שם אב"ג מצורף עם מקורו ידו"ד וכן כולו. ויש שכותבין אותו בפנים אחרות כזה אב"גיהוהית"ץ וכן כולו. וכן יש שכותבין שם בן ע"ב כזה יו"ה הוו"ה ייה"ל וי"ה וכן כולו. שם וה"ו עם מקורו ידו"ד, ושם יל"י עם מקורו ידו"ד עד כולו. ויש מצרפים אותו אל שם אהי"ה כי ג"כ הוא מקורו ולא עליון כראשון כאשר נבאר בשם מ"ב. וטעם כל זה כי בחזרת הדבר אל מקורו או בהתחברו אליו ישפיע אל פרטיו שפע רב טוב כדמות הצטרף שם יאהדונה"י ושם יאה"ה וי"הה כאשר בארנו בשער מהות והנהגה בפכ"ד. ובזה יתבאר המשניות שבספר יצירה המליך אות פלונית וקשר לה כתר כו'. והכונה כי המליך רומז אל המלכות. וקש"ר ר"ל תקיע"ה שברי"ם תרוע"ה, שהם גדולה גבורה תפארת כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה בתיקונים ור"מ מקומות רבו מספר. ובשלשתם כלולים ענפיהם נצ"ח הו"ד ויסו"ד, וכן ראשיהם חכמ"ה ובינה וכת"ר רומז אל כת"ר עליון. או ירמוז לג' ראשונות שהם כתר אל האבות ואז היה נשפע שפע רב על האות ההיא והיה בה כח לברוא אותו אבר ואותו מזל ואותו דבר הנרצה בו. ואחר שהקדמנו הענין הזה בפרקים האלה, נבא עתה בביאור השמות אחד לאחד בעה"ו: