פני יהושע/פסחים/פרק ו
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
בגמרא ת"ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירא פעם אחת חל י"ד להיות בשבת שכחו ולא ידעי אם פסח דוחה את השבת כו' אמרו מנין לך אמר להן נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד כו': והקשו בתוס' תימא דבשמעתין לא דריש ממשמעות דמועדו כו' ובכיצד צולין משמע דדריש ליה ממשמעות דמועדו וכתבו דע"כ תנאי הוא ובירושלמי הקשה עוד מתיב רבי אבין והלא אי אפשר לשני שביעיות שחל פסח בשבת ופירושו וא"כ היאך שכחו ולא ידעו דהא בימי בני בתירא והלל היה הרבה יותר ממאתים שנה אחר בנין בית שני והיאך שייך לומר שכל הדור ההוא שכחו בדבר דשכיח כולי האי ונעשה בפרהסיא ובכנופיא בפירסום גדול ולא שייך שכחה בכה"ג דאי איתא דבי"ד שחל להיות בשבת לא היו מביאין פסח כלל מידכר דכירו הוי לה ותירץ שם בדוחק ע"ש תו קשיא לי הא לעיל פרק תמיד נשחט דף נ"ט ע"ב מייתי הש"ס דרמי ליה רב ספרא לרבא כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל לילה ילין והא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט ומסיק התם הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין בי"ט כו' ע"ש א"כ לפ"ז אין לך מקרא מפורש יותר מזה דפסח דוחה שבת וא"כ גזירה שוה דמועדו למה לי לכך היה נ"ל ליישב הכל בהערה אחת משו' דבלא"ה קשיא לי טובא במאי דמקשה הש"ס בסמוך ותמיד גופא מנ"ל דדוחה שבת אילימא משום דכתיב ביה במועדו פסח נמי הא כתיב ביה במועדו אלא מועדו לא משמע ליה ה"נ מועדו לא משמע ליה אלא אמר קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד מכלל דתמיד קרב בשבת. ולכאורה לשון מכלל תמוה טובא דהא וודאי פשטא דקרא הכי משמע דכתיב בהדיא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ומעיקרא נמי מאי קשיא ליה לתלמודא ותמיד גופא דדחי שבת מנ"ל ותיפוק ליה דמקרא מלא הוא ועוד מאי אלא אמר קרא דקאמר הא כל אלא שבש"ס היינו דהדר ביה ממאי דקאמר מעיקרא והכא לא שייך לומר כן כיון דהשתא נמי קאי בהאי סברא דקאמר פשטא דקרא דמועדו לא משמע ליה ואפ"ה פשיטא לן דתמיד דוחה שבת מקרא דעולת שבת בשבתו על עולת התמיד דמש"ה איצטריך הך ג"ש דמועדו לעניין פסח מכל זה היה נראה לי דבכולהו סוגיא דשמעתין לא נתעלמה מבני בתירא הך מילתא דפסח דוחה שבת לענין עיקר הבאת קרבן פסח בי"ד שחל להיות בשבת דודאי פשיטא טובא דעיקר הבאתו ושחיטתו וזריקתו דוחה שבת וכדקאמר בירושלמי דשכיח מילתא טובא שהיו מביאין פסח בשבת והיינו אי ממשמעותו דמועדו כדאמר בפ' כיצד צולין או מסוגיא דלעיל בפ' תמיד נשחט דמדכתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין ע"כ דלא מיתוקמ' אלא בי"ד שחל להיות בשבת אלא דמה שנתעלמ' מב"ב היינו לענין הקטרת פסח דנהי דשחיטתו וזריקתו דוחה שבת איכא למימר דהיינו משום דאי אפשר בענין אחר דלא לידחי לגמרי משא"כ לענין הקטרה דאפשר להקטירו בלילה במוצאי שבת א"כ נראה מסברא דלא דחי שבת כדאשכחן בכמה דוכתי דכל היכא דאפשר לקיים שניהם לא דחינן שבת תדע דהא לקושטא דמילתא הא דתנן במשנתינו דהקטר חלבים דוחה מייתי הש"ס לקמן דף ס"ח ע"ב בברייתא דתניא אמר ר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר תלבים ואיברים כשירין כל הלילה ואין ממתינין כו' וא"כ הא קמן הן מילתא לא ילפינן בשום ילפותא אלא בסברא בעלמא וא"כ לפ"ו אזלא לה קושית הירושלמי דודאי דבר כזה שייך ביה שכחה והעלמה במה שנעשה בכמה וכמה שנים כיון שדבר זה אינו ידוע אלא לכהנים וכבר אפשר דאה"נ דברוב פעמים שהיו הפסחים מרובים ונתאחרו שחיטתן וזריקתן עד סמוך לחשיכה לא היו מקטירין אלא משתחשך במוצאי שבת והשתא לפ"ז א"ש טובא כל השקלא וטריא דשמעתין כיון דעיקר הברייתא דב"ב אינו אלא לענין הקטרה לתוד ובהא מייתי הלל הזקן הך ילפותא דג"ש דבמועדו פסח מתמיד א"כ מקשה הש"ס שפיר תמיד גופא מנ"ל דדתי שבת אף לענין הקטרה אי משום דכתיב במועדו ומשמע ליה לענין הקטרה א"כ פסח נמי ואהא משני הש"ס שפיר אמר קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד מכלל דתמיד קרב בשבת וכוונתו בזה דנהי דלענין פסח במועדו לא משמע ליה לענין הקטרה אלא אשחיטה וזריקה לחוד אפ"ה בתמיד ע"כ האי במועדו לענין הקטרה קאי דמדכתיב עולת שבת בשבתו ודרשינן מיניה בפרק במה מדליקין ובפרק אלו קשרים ובכמה דוכתין עולת שבת בשבתו דוקא ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול בי"ט ולענין שחיטה וזריקה וודאי לא שייך הך דרשא כלל דמילתא דפשיטא טובא היא שאין להקריב תמיד של ע"ש בשבת דאין לשחוט ולזרוק עולת תמיד של ע"ש בשבת דעבר זמנו בטל קרבנו אע"כ דלענין הקטרה קאי והיינו דקאמר מכלל דתמיד קרב בשבת והיינו לענין הקטרה דעולת שבת נקטר בשבתו כנ"ל נכון ובזה נתיישב כמה קושיות ודקדוקים בשמעתין:
בתוספות ד"ה מה מועדו כו' ובפ' כיצד צולין משמע דדריש ליה תלמודא ממשמעות דמועדו כו': ועיין במהרש"א שהקשה דאכתי איצטריך לג"ש בתמיד משו' טומאה ובפסח משום שבת ע"ש. ולע"ד לאו קושיא הוא דודאי מפשטא דברייתא משמע דשבת וטומאה תרווייהו אתיין מפשטא דמועדו דבמועדו בכל ענין משמע וא"כ שפיר קאמר התם וצריכא ותדע שכן הוא דאלת"ה אלא דאיצטריך נמי לילפותא דג"ש א"כ מאי מסיים התם בברייתא לענין שאר קרבנות ועומר ושתי לחם דילפינן לה מהקישא דאלה תעשו לה' במועדיכם ומוידבר משה כו' דמשמע דבין לעניין שבת ובין לעניין טומאה מייתי להו א"כ תפשוט דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהקישא ובזבחים בר"פ איזהו מקומן משמע דפלוגתא דאמוראי היא דלמר זוטרא אינו חוזר ומלמד ואמאי לא פשיט לה מהך ברייתא דפרק כיצד צולין דקודש מקודש הוא אע"כ כדפרישית דלהך ברייתא כולהו ממשמעותו דמועדו יליף א"כ שפיר מסקו התוס' דתנאי היא כן נראה לי ולפ"ז מ"ש התוס' ועוד דקאמר התם וצריכא היינו לרווחא דמלתא דפשטא דסוגיא דקאמר התם וצריכא משמע נמי דממשמעותו דמועדו יליף לכולהו מילתא דשבת וטומאה כדפרישי' ובעיקר דברי התוס' שכתבו תנאי היא אע"ג דלא אשכחן בהדיא דפליגי תנאי בהכי יבואר לקמן בסוף הסוגיא בלשון התוס' ד"ה אלא אמר ריש לקיש ע"ש ודו"ק:
בד"ה מה לתמיד וכו' ותימא נילף מבינייהו מתמיד ומילה או משתי לחם גרידא דדחי שבת עכ"ל}} וכתב מהרש"א ז"ל דמלת גרידא טעות הוא דמשתי לחם גרידא ליכא למילף משום דבא להתיר אלא דר"ל או משתי לחם ומחד מהנך כו' ע"ש ולפי פירושו משמע דעיקר כוונת התוס' היינו דנילף משתי לחם ומתמיד דהא כולה שמעתא אתמיד קאי אלא דאכתי לא ידענא למה הניחו תוס' קושיא זו בתימא דהא ודאי משתי לחם ומתמיד לא מצינן למילף דאיכא למיפרך מה להנך שכן קרבן ציבור ממש משא"כ פסח דקרבן יחיד אלא משום דאתי בכנופיא מדמי לה הש"ס לקרבן צבור כדאיתא ביומא וכדמשמע נמי לקמן דף ע' ע"ב בפירש"י ותוס' לענין חגיגה ע"ש וא"כ ודאי פירכא גמורה היא ולפ"ז ממילא נמי דלא מצינן למילף פסח מתמיד ומילה דמה הצד השוה שייך כאן כיון דמילה לא שייך בצבור טפי מביחיד ובתמיד ליכא כרת כמו במילה והא ודאי ליכא למימר להצד השוה שבהן שהן מצות עשה דהא אשכחן כמה מצות עשה חמורות שאין דוחין שבת כגון בנין בית המקדש ושריפת בת כהן וקרבנות יחיד גופייהו וליכא למימר נמי הצד השוה שבהן שהן מצות עשה שקבוע להן זמן וכו' דהא מילה לא קביע לה זמן כמו פסח ותמיד כדאמרינן להדיא בפ' ר"א דמילה דמילה לא אתיא מכל הנך מכשירי מצוה דר"א דמה להנך שכן עבר זמנו ובטלו משא"כ במילה וליכא למימר דאפ"ה עיקר זמנו בשבת הא ודאי ליתא דאיכא למימר חגיגת ט"ו תוכיח דמסקינן לקמן דלא דחי שבת וכ"ש דאתי שפיר טפי למאי דפרישית בסמוך דעיקר שקלא וטריא בשמעתין היינו לענין הקטרה דאפשר להקטירו בלילה כנ"ל ליישב קושית התוס' ועדיין צ"ע:
בתוספות בד"ה אלא אמר ריש לקיש וישלחו מן המחנה תימא לרשב"א לר"ל הניחא לר"י אלא לר"ש דאמר לקמן כו' פסח דדחי טומאה מנ"ל עכ"ל: ולא ידענא למה הניח הרשב"א קושיא זו בתימא הא לעיל בד"ה מה מועדו כתבו התוס' להדיא דע"כ בלא"ה הך ג"ש דמועדו לענין שבת וטומאה תנאי היא דלברייתא דפרק כיצד צולין משמע דדריש ממשמעותו דמועדו וא"כ שפיר מצינן למימר דר"ש ס"ל כהך ברייתא דפרק כיצד צולין דממשמעותו דכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו שמעינן להדיא דציבור עבדי פסח בטומאה והיינו בטומאת מת כפשטא דקרא דכתיב טמא לנפש כיון דר"ל לא אסיק אדעתיה הן ברייתא דמייתי הש"ס בסמוך ואדרבה לפ"ז א"ש טובא דמ"ש התוס' לעיל תנאי היא היינו הנך תנאי דלקמן בפלוגתא דר"י ור"ש ומצינן למימר נמי דאזדו לטעמייהו דאשכחן בפ"ק דיומא ובדוכתי טובא דפליגי ר"י ור"ש אי טומאה דחויה בציבור או הותרה בציבור דלר"ש דחויה ולא הותרה והיינו משום דממשמעותו דמועדו יליף לה שאין לבטל מצוה לעולם בשביל שבת וטומאה א"כ ממילא שמעינן דהיכא דאפשר למהדר אטהורין מהדרינן משא"כ לך"י דאמר הותרה בציבור נראה דהיינו משום דמשמעותו דמועדו לא משמע ליה לענין טומאה אלא דיליף לה מהך ילפותא דר"ל דכתיב וישלחו מן המחנה דיש לן דזבין ומצורעין משתלחין ואין טמאי מתים משתלחין אם כן ממילא משמע דאין משתלחין כלל ומותרין להיות במחנה כל זמן עלייתם וה"ה למאי דיליף לה ר' יוחנן מעיקרא דכתיב איש איש איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין ממילא שמעינן דאע"ג דאפשר לעשות פסח שני בטהרה אפ"ה הותרו לעשות בפסח ראשון בטומאה כן נראה לי ודו"ק:
גמ' א"ר כהנא מנין לאימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה שנאמר לא ילין חלב חגי וגו' וסמיך ליה ראשית כו': נראה דהא דפשיטא ליה לרב כהנא דהאי קרא איירי בחגיגת ט"ו אע"ג דרישא דקרא כתיב לא תזבח על חמץ דם זבחי דאיירי לענין פסח אפ"ה לישנא דחלב חגי לא משמע ליה כלל לאוקמי לענין פסח גופיה אלא לענין חגיגה והא דלא מוקי ליה בחגיגת י"ד נראה משום דס"ל דחגיגת י"ד לאו דאורייתא כדמשמע לכאורה מלשון התוס' לעיל בדף הקודם דסתם מתני' דהכא ודפרק קמא דחגיגה כולהו ס"ל דחגיגת י"ד לאו דאורייתא ועוד אף לשיטת הרמב"ם ז"ל שפסק להדיא דחגיגת י"ד דאורייתא אפ"ה לא מצי רב כהנא לאוקמי קרא דלא ילין חלב חגי לענין חגיגת י"ד דא"כ קשיא קראי אהדדי דהא מקרא דלא ילין חלב חגי אית לן למידק הא כל הלילה ילין וכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט כדמקשה רב ספרא לעיל בפרק תמיד נשחט מקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח וליכא לשנויי כדמשני לעיל רבא ור' אבוה דאיירי בי"ד שחל להיות בשבת דה"ל חלבי שבת דהא בחגיגה לא שייך לשנויי הכי דחגיגת י"ד לא דחיא שבת אפילו אי הוי מדאורייתא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל להדיא והכי נמי ס"ל לרב כהנא ומש"ה ע"כ לא מיתוקמא קרא דלא ילין חלב חגי אלא בחגיגת ט"ו דה"ל עולת י"ט בחול מיהו הרמב"ם פ"א מהלכות קרבן פסח דין ז' כתב דהאי קרא דלא ילין חלב חגי עד בוקר איירי בפסח גופיא ותמה עליו בספר משנה למלך שהוא נגד סוגיא דידן דמוקי ליה רב כהנא להדיא לענין תגיגת ט"ו הכא בשמעתין וה"נ מוכח להדיא מאידך מימרא דר"כ לעיל בפרק תמיד נשחט דרמי קראי אהדדי כתיב לא ילין חלב חגי הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה ואי ס"ד דהאי קרא איירי בפסח גופיה לא שייך לאקשויי דהא כל עיקר של פסח אינו קרב אלא אחר של בין הערבים והאריך בעל משנה למלך שם בתמיה' זו עד שכתב שגירסא אחרת היה לו להרמב"ם ז"ל בגמרא ואחר כל האריכות נשאר לו בתימה ולענ"ד בחנם האריך בזה שאין כאן מקום תימה כלל דנהי דרב כהנא פשיטא ליה דהאי קרא דחלב חגי לא מיתוקמא לענין פסח גופיה היינו משום דפשיטא ליה לרב כהנא דהך דרשא דסמיך ליה ראשית דרשא גמורה היא למימרא דהאי בוקר בוקר ראשון הוא והיינו משום דאיכא למיטעי דלא מיפסל עד בוקר שני כיון דחגיגת ט"ו נאכלת לשני ימים כמו שפירש רש"י ז"ל וא"כ מהאי טעמא גופיה אי אפשר לאוקמי קרא דחלב חגי בפסח נופיה דא"כ לא איצטריך הך דרשא דראשית דהא לענין פסח בלא"ה הוי פשיטא לן דהאי בוקר בוקר ראשון הוא אלא ע"כ מדאיצטריך קרא לסמיכות דראשית ע"כ איירי בחגיגת ט"ו א"כ מהאי טעמא מקשה רב כהנא נמי שפיר בפ' ת"נ מקרא דעליה השלם נמצא דכל זה אליבא דר"כ דדריש סמיכות דראשית משא"כ לדידן דלא קי"ל כר"כ לענין דרשא דראשית כדמסקינן בשמעתין א"כ יפה כתב הרמב"ם ז"ל דהאי קרא דלא ילין חלב חגי מיתוקמא כפשטא דאיירי לענין פסח גופיה דאיירי בהאי קרא לא תשחט על חמץ דם זבחי כנ"ל נכון. אלא דלפ"ז קשה א"כ מאי מקשה ר"י לר"כ טעמא דכתיב ראשית כו' הא וודאי איצטרין ליה לר"כ הך דרשא דראשית דאל"כ נהי דהוי ידעינן דהאי בוקר בוקר ראשון הוא אכתי לא הוה מוקמינן ליה כלל לענין חגיגת ט"ו אלא לענין פסח או לחגיגת י"ד כדפרישית אלא דיש ליישב לפי מאי שאפרש לקמן בשיטת רש"י ותוס' כו':
שם בגמרא אמר רבא ר"י הכי קא קשיא ליה ופי' רש"י אע"ג דאותיב מילתא אחריתא: ולכאורה הסוגיא תמוה ויש ליישב לפי מאי שפירש מורי זקני ז"ל בספר מגיני שלמה דלרבא מקשה ר"י עליה דרב כהנא ממ"נ אליבא דמאן קאמר ר"כ למילתיה אי אליבא דמ"ד דפסח נאכל עד צפרא א"כ קשה מי איכא מידי ואי אליבא דראב"ע כדקאמר אביי כ"ש דקשה שפיר טפי טעמא דכתיב ראשית דהא לראב"ע כל בוקר סתמא היינו בוקר ראשון עיין שם באריכות ובסמוך אבאר בענין אחר:
בתוספות בד"ה לימד על חגיגת י"ד כו' תימא לר"י כו' ופירש"י התם כו' והשתא ההוא ברייתא כמאן כו' עכ"ל: גם בזה עיין במגיני שלמה מה שכתב ליישב ולענ"ד נראה ליישב בפשיטות דלפירוש רש"י מיתוקמא הך ברייתא דזבחים שפיר כבן תימא דיליף לה מהקישא ואפ"ה איצטריך נמי הך דרשא דבשר זבח תודת שלמיו דאפשר דהאי תנא דברייתא דזבחים סבר נמי כראב"ע דפסח אינו נאכל אלא עד חצות וא"כ אי מהקישא לחוד הוי אמינא דתגיגת "ד נמי עד חצות ותו לא מש"ה איצטריך להך דרשא דזבח תודת שלמיו דלשון שלמיו תרתי משמע שלמי נזיר ושלמי פסח ואפקה מהך הקישא דחצות ואפ"ה איצטריך הך הקישא לשאר מילי אחרינא דקאמר בבן תימא לעיל ומהיכן מיהו בן תימא גופיה דמפיק כולהו מילתא מהקישא אף לענין אכילת יום ולילה היינו משום דלא ס"ל כראב"ע אלא כר"ע כן נ"ל ודו"ק:
שם אמר מר או אינו כו': ולכאורה כל הך מילתא לא שייכי לאתקפתא עליה דר"כ אלא כמו שפירש"י דהשתא מפרש לה למתניתא והדר אסיק לאתקפתא מיהו למאי שאפרש בסמוך יתיישב יותר:
בתוספות בד"ה והיאך כוליה קא כו': עיין בספר מגיני שלמה שכתב ליישב ולענ"ד יש עוד בענין אחר דאפשר דהאי תנא דברייתא דהכא סבר ליה נמי דאידך קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח איירי לענין אימורים דפסח וחגיגת י"ד כמ"ש התוספות לעיל דף נ"ט ע"ב בשיטת הירושלמי וא"כ ע"כ ס"ל דחגיגת י"ד דחיא שבת דהא ע"כ קרא לא איירי אלא בהכי בי"ד שחל בשבת מדדייקינן כל הלילה ילין וא"כ לפ"ז אי ס"ד דחגיגת י"ד נאכלת לשני לילות א"כ היא גופא תיקשי אמאי דחיא שבת הא אפשר לשוחטה בע"ש וקי"ל כל דבר שאפשר לעשותה מע"ש אינו דוחה שבת אלא ע"כ דאינה נאכלת אלא לשני ימים ולילה אחת דהשתא אם ישחטנה בע"ש תו לא חזיא לאכילת ליל ט"ו כנ"ל מיהו לפמ"ש לעיל פרק תמיד נשחט דלמ"ד דחגיגת י"ד דאורייתא מהקישא צריך לשוחטה עם הפסח ממש אחר תמיד של בין הערבים א"כ תו לא שייך לומר כן כיון שעיקר זמנו אינו אלא עם שחיטת הפסח דווקא שכן נראה באמת מלשון רש"י בשמעתין בד"ה אשר תזבח בערב שכתב להדיא דנשחטת עם הפסח בערב:
שם בגמרא טעמא דכתיב ביום הראשון לבוקר כו' עד סוף הסוגיא: לכאורה יש לתמוה טובא דאכתי מאי קשיא עליה דר"כ דודאי ר"כ גופיה מודה בעלמא דכל היכא דכתיב בוקר סתם בוקר ראשון הוא דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש תפשתה מרובה לא תפשתה ומהיכא תיתי מפיק קרא מפשטא לומר בוקר שני אלא דווקא באימורי חגיגת ט"ו הוא דצריך ר"כ ראשית דאל"כ מסברא היינו אומרים מסתמא בבוקר שני איירי דומיא דאכילת בשר כדפירש"י ז"ל להדיא לעיל במימרא דרב כהנא ועוד קשה דהא דמצריך בברייתא ביום הראשון לבוקר לענין חגיגת י"ד דאל"כ מסתמא הוי מוקמינן לה בבוקר ראשון דומיא דפסח עצמו אי סברה דובשר זבח תודת שלמיו דמיירי בשלמי פסח ליום ולילה וה"א דחגיגת י"ד איתקש לפסח לכל מילי מהקישא דקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח וה"א דה"ה לענין דנאכל ליום ולילה מש"ה איצטריך למיכתב ביום הראשון לבוקר לאפוקי מהאי הקישא להא מילתא ויותר יש לתמוה דלשיטת התוס' לעיל ד' ע' דקי"ל כסתם מתניתין דלעיל ודפ"ק דחגיג' דחגיגת י"ד לאו דאורייתא ולפ"ז ע"כ דלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר לא מיתוקמא לא בחגיגת י"ד דהא לאו דאורייתא ולא בחגיגת ט"ו דא"כ מאי בערב כדפרישי' לעיל להדיא אלא ע"כ דלענין פסח גופיה איירי ואפ"ה איצטריך למיכתב ביום הראשון לבוקר א"כ מוכח איפכא דאי לאו ביום הראשון ה"א סתם בוקר בוקר שני הוא א"כ מיתוקמא מילתא דר"כ שפיר אליבא דהילכתא דמה"ט גופיה איצטריך למיכתב בחגיגת ט"ו ראשית דאוא"כ ה"א מאי בוקר בוקר שני: