עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א ו

<< עשרה מאמרות - מאמר אם כל חי - חלק א פרק ו >>

ולפי שחייה תלוים בחייו, וחלילה לכלי שנשתמש בו קדש לצאת לחולין בהלקח בית פרעה, על כן חש לה אברהם במצרים ואמר וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ (בראשית יב יב). שהן שתים רעות שכנגדן כפירת המשגיח בפרטים, כטעם מה שאמר פרעה לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' (שמות ה ב). עם ההודאה בהנהגה הכוללת על צד הסדור הטבעי, כטעם אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא (שמות ח טו). והנה מלת אצב"ע היא בגימטריא אל"ף ה"י וי"ו ה"י, גושפנקא רבא דמעשה בראשית שהוא נוטריקון א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ. אפשר שהיו מודים בחדוש מחומר קדום כדעת אפלטון אך לא בהשגחה הפרטית על צד הגמול או על צד הרצון המוחלט כמו שנאמינהו אנחנו על פי התורה, והן הנהגות ישרות ומתאימות דעלייהו כתיב הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן (שמות יז ז). שאלמלא דרשנוהו דרך נסיון היה נחשב לנו מצוה רבה, והוא טעם יש מזל לישראל ואין מזל לישראל (שבת קנו א), דמר אמר חדא ומר אמר חדא, יש מזל לבעלי תשובה, אין מזל לצדיקים גמורים^[1], יעויין מאמר חקור דין בריש החלק הרביעי. וכאן החזיק אברהם במדת האחוה שאין הללו מתקנאים בה אדרבה אמר לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ (בראשית יב יג). ופירשו יתנו לי מתנות (רש"י). והוא מאמר מתמיה עם מה שנתפרסם כי באמת וישר היה מואס בבצע מעשקות כל ימיו יותר מכל זולתו, יחויב מזה שאין מתנות הללו אלא שם טומאה שנטל ממצרים להנחילו אחר כך לבני הפלגשים כדין כתובות בנין דכרין, דכתיב בהו נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת (בראשית כה ו). והיותו שליט על שם טומאה ומונה בו סדר הבדלות להרחיקו מעל יצחק ובניו הוא הגורם לנפשו חיים באור פני מלך, באמרו וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (בראשית יב יג). וכתיב וּלְאַבְרָם הֵיטִיב הטוב והמטיב ברוך הוא בַּעֲבוּרָהּ (בראשית יב טז). כדאמרי רבנן (בבא מציעא נט א) אוקירו לנשייכו ותתעתרו. וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וכו' (בראשית יב טז). פרטן שבעה^[2]. וביצחק נאמר וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וכו' (בראשית כו יד). הרי כאן ששה^[3]. ויעקב אמר וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וכו' (בראשית לב ו). שהן חמשה^[4]. ומכאן אתה למד מהיכן היו להם הקניינים האלה לאבות העולם, ולא חלו בנתינתם ידי אדם אלא הגדולה והגבורה והתפארת שהן במדות האלקיות חמישית ששית ושביעית למפרע כמפורסם, והן היד הגדולה, היד החזקה, ויד רמה ביושר סדורן מלמעלה למטה, ומזה נזהר יעקב כשאמר ללבן לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה (בראשית ל לא). כטעם וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וכו' כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם (ירמיה כט ז). ירצה שתהיה יניקתנו בשלומה דוקא מן הקדוש המתלבשת בחוץ לא זולת, כמו שזכרנו שם חלק ב' פרק ט'. והיא צריכה סיוע מכשרון מעשינו, לפיכך אמר אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי (בראשית ל ל):

1. (יד יהודה): שמדת יש הוא המזל ומשפיע לבעלי תשובה, ומדת אין מזיל ומשפיע לצדיקים גמורים.
2. וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.
3. וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה.
4. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה.