ערכי לשון הקודש - יקש
- "יָקֹשְׁתִּי לך" (ירמיהו נ כד). "שמרני מידי פח יָקְשׁוּ לי" (תהלים קמא ט). "נפשנו כצפור נמלטה מפח יוֹקְשִׁים" (תהלים קכד ז). והנפעל: "נוֹקַשְׁתָּ באמרי פיך" (משלי ו ב). "ונפלו ונשברו וְנוֹקְשׁוּ ונלכדו" (ישעיהו ח טו). "פן תִּוָּקֵשׁ בו" (דברים ז כה). והשם: "כי מוֹקֵשׁ הוא לך" (דברים ז טז). בפלס - מוֹעֵד, מוֹקֵד. והקבוץ: "בְּמוֹקְשִׁים ינקב אף" (איוב מ כד). "מֹקְשִׁים שתו לי סלה" (תהלים קמ ו). ובקבוץ הנקבות: "וּמֹקְשׁוֹת פעלי און" (תהלים קמא ט). והתואר לפח הלוכד: "פח יָקוֹשׁ על כל דרכיו" (הושע ט ח). בחלם ובשרק: "וכצפור מיד יָקוּשׁ" (משלי ו ה). "ישור כשך יְקוּשִׁים" (ירמיהו ה כו). בפלס - עצום, עצומים. והתאר לנלכד: "יוּקָשִׁים בני האדם" (קהלת ט יב). וכבר פירשתי דקדוקו בשער הרביעי בטור הפעלים.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: יקש
הערות שוליים