עץ יוסף על בראשית רבה/יט/ו
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה יט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב •
וכי סומים היו דהכא כתיב סתמא ותפקחנה עיני שניהם ולא כתיב בתריה לדעת טוב ורע אלא וידעו כי ערומים הם. א"כ משמע ותפקחנה כמשמעו. לכן קשה ליה וכי סומים היו. לכן דריש שפקח עיניהם לראות בעתיד כמה דורות איבדו. והיינו נמי ראיה כמשמעו. כי אם ראו לפניהם בג"ע כל הרוחות והנשמות העתידים לצאת מהם אשר כולם נפגמו בחטאן להיות מעותדים למות (נזה"ק):
משל לערוני כו' להראות לו כל מה שהפסיד (אע"פ שהוא דל ויודע כי אין יכולת בידו לפרוע מה שהזיק) כדי להאדיב נפשו ויבקש מחילה. כן עשה ה' לאדם להיות מהרהר בתשובה על גודל פגמו במעוות אשר לא יוכל לתקן במה שאבדו כמה דורות שנגזר עליהם מיתה בחטא עץ הדעת (יפ"ת):
עירוני אדם הדר בעיר ולא בכרך:
זגג אומן העושה כלי זכוכית:
דייטרוטין כלי זכוכית חשובין עשוי באומנות ובפטורי ציצים מוסף הערוך):
א"ל הזגג יודע אני שאין לך לשלם לו בעד הכלים שאין בידך כלום אלא בא כו':
נתערטלו הימנה כי אף הסומא יודע כשהוא ערום. אלא שלא היה להם בושה בעירומם. ואחר האכילה השיגו בושה. וא"כ הו"ל למימר ויתבוששו כי ערומים הם. לכך דרשו שהשיגו וידעו כי נתערטלו מן המצוה שבידם (נזה"ק):
עלה שהביאה תאנה. פי' יללה ובכיה לעולם. דרש תאנה מלשון תאניה ואניה ואבילות. וס"ל כמ"ד דעץ הדעת תאנה היתה. ולכן לעיל גבי הצווי קראו סתם עץ הדעת. אבל לאחר החטא פרט בו שם תאנה על שהביאה תואנה לעולם מחמת החטא (נזה"ק):
קלקלת עובדך כו' קלקלת מעשיך קח חוט ותפור. שקודם זה לא היו צריכים לזה כי ערומים היו בלי בושת (מת"כ). ומרמז בזה שקלקול המעשים דומה לקריעה ופירוד. שמפריד עצמו מהשי"ת כמ"ש ונרגן מפריד אלוף. וע"י תיקון התשובה מחבר מה שמפריד. וכמ"ש לקמן פ' ל"ג סי' ג' אחותינו שאיחה כל באי עולם להקב"ה כו' כזה שהיא מאחה את הקרע:
חגורה אכ"כ כו' וא"ל דנקט חגורות לשון רבים אאדם וחוה. דהו"ל למימר ויעשו להם חגורה דמשמע נמי חגורה לכל אחד. לכך דריש חגורות הרבה לכל אחד ואחד (נזה"ק):
אסטביון גליון סדינים דרש ג' מילי. דחגורות מרבה ג' דאילו כתיב חגור הו"ל חד. חגורה ב'. חגורות ג' כדרכם תמיד לדרוש המלה עם התוספת (יפ"ת):
אסטביון כו' מיני מלבושים הם. וכולם של זכר:
כך עושים לאשה. דחגורות לאשה באנפי נפשה נמי קאי כדפי'. וע' גירסת הערוך: