החשוד למכור לעכ"ום ואביי רמז לו שאסור לעשות כן ורדף אחריו ג' פרסאות ליקח ממנו החמור בחזרה.
ובגיטין לז: שרבה הלוה כסף לאבא בר מרתא, אך בתר עניא אזלא עניותא שאירע שהשיבה לו חובו בשנת השמיטה, ורבה עשה כדין וא"ל משמט אני, ומצאו אביי עצב על רוע מזלו אז הלך אביי לאבא בר מרתא שיביא לו הכסף שנית ויאמר לו אעפ"כ קח ממני וכן עשה.
ועל הכל סבל מאוד מאנשי עירו שהיו רמאים גדולים כב"מ מו., וגנבים כגיטין כז., והוא שלא נשא פנים והוכיחם תמיד שנאוהו מאוד כשבת קנג. ששאלו אביי כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתא מאן אחים הספידא, א"ל מיסתיא את ורב בר חנן, וזה שאמר אביי כתובות קה: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.
וזה אמר בל"ס כשראה שאנשי פומבדיתא שונאין הן לרבו ודודו הקדוש יען שהוא מוכיח להו.
ושנאתם גדלה כ"כ עד שהלשינו עליו למלכות כב"מ פו. שאמרו איכא חד גברי ביהודאי דקא מבטל יב' אלפי גברי מישראל ירחא בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא.
והחכם גרעץ בח"ב צד 411 יאמר "בימי שבור מלכא נשבתה הידידות בין בית המלוכה והיהודים – ומדברי הרדיפה הזאת נודע רק דברים מקוטעים לומר כשנכנס פולמוס לפומבדיתא ערקו רבה ורב יוסף חולין מו. וילשינו על רבה לפני המלך כי יבטל מכרגא דמלכא ב"מ פו." עכ"ל.
והר"ר אה"ו בח"ג רפט"ז יאמר "קנאת הסופרים הרבתה חכמה במלא רוחב ארץ בכל – האבות הקדישו בניהם לת"ת אף אשר היו חסרים כל הכנות ואין תקוה לאחריתם (ממש כמו עד ראיה ינבא), והבנים ממאסים לעבוד עבודה בחרו הבטלנות – לא יאומן כי יסופר – בימי רבה היו יושבין לפניו כשני חדשי השנה "ניסן ותשרי" יב' אלף, ממראה כזאת לא יכלה הממשלה להתעלם כי מספר גדול כזה יבטלו ממלאכתם ב' חדשים אשר הם עתות המלאכה" עכ"ל.
וכמו נבואה נזרקה מפיו לאמר "לא יאומר כי יסופר" כי כל דבריהם טעות גדול כי החכם גרעץ ערבב ב' מעשיות ביחד מה שהיו באמת אשה מאת רעותה כמה עשרות בשנים. המעשה דאתא פולמוסא וערקו רבה ורב יוסף זה היה בימי נעורי רבה שישב אז לפני רב יהודה, ור"ז שהלך אח"כ לא"י בחיי ר"י היה אז עדיין עמהם כמפורש שם, והמעשה שהלשינו על רבה זה היה בסוף ימי רבה כדמפורש שם שנפטר עי"ז.
וזאת שנית שלא הרגיש שפולמוסא אינה חיל האויב הבא לבוז בז ולהרוג, אך חיל המלך העוברים ממקום למקום בשעת שלום ומוטל אך על בני העיר להכין עבורם אוכל אשר ישלמו עבור זה ואך הטורח מוטל על בני העיר כפסחים ה: דאמר רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא, ופירש"י חיל המלך ומטילין תיקון טורח מזונותיהן על העירות.
וכן ביצה כא. אמרו בלשת באה לעירנו – ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום.
וכן ברכות ל. שבימי שמואל (וידוע ששבור מלכא היה מאוהביו) באה פולמסא דמלכא למתא ואטרידו רבנן, וכן עירובין לד: ההוא פולמוסא דאתא לנהרדעא ופירש"י חיל המלך היה מקום דחוק לתלמידים מפני אנשי החיל.
ולכן לא ברח ר"ז כי היה שעת שלום.
