שמלך אביי כדמובא ברכות נו. ששניהם הלכו לבר הדיא לפתור להם החלומות ואביי שנתן לו כסף פתר לו לטובה, ורבא שלא נתן לו פתר לו הכל לרעה, ואמרו שם ששניהם הלכו אצלו וספרו לו חזינן בר חמרא דקאי אאיסדן ונוער, לאביי אמר מלכא הוית וקאי אמורא עלך, לרבא אמר פטר חמור גהיט מתפילך.
ויסופר שם שאמר לו רבא חזרי תרי גרגלידי דלפתא, א"ל תרין קולפי בלעת, אזל רבא ההוא יומא ויתיב בי מדרשא כוליה יומא (כדי שלא יתקיים פתרון החלום), אשכח הנהו תרי סגי נהורי דהוו קא מנצו בהדי הדדי, אזל רבא לפרוקינהו ומחוהו לרבא תרי, דלו למחוייה אחריתי אמר מסתיי תרין חזאי.
והנה לאחר פטירת אביי שנפטר תרמ"ט לשטרות אז מלך רבא, אבל לא בפומבדיתא אך יסד ישיבתו הגדולה בעיר מגורו מחוזא ואף שכבר היה לו שם ישיבה, אבל כשנפטר אביי אז באו כל תלמידי אביי לרבא והמתיבתא הגדולה באה תחת רבא ונתקיים עליו אז ברכת רבו רב יוסף שברכו יהא רעוא דתרום רישך אכולה כרכא כיומא נג.
והיה באמת ריש הדור כולו וכולם היו כפופין תחתיו (כי כשמלך אביי היו אז רבא גדול כמותו), ונתקיים עליו כדפתר לו בר הדיא ברכות נו. (לאחר שנתן לו רבא כסף ופתר לו לטובה) שסיפר לו רבא שחלם לו דאפדנא דאביי נפל וכסיין אבקא א"ל, אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך, א"ל חזאי אפדנא דידי דנפל ואתו כו"ע שקיל לבינתא לבינתא, א"ל שמעתתך מבדרן בעלמא.
וזה שכתב רש"ג באגרתו ח"ג פ"ג ולבתר אביי מלך רבא במחוזא דמן פומבדיתא הוה (והכונה שכל תלמידי אביי מפומבדיתא באו לרבא). ומלכותא דרבא טפי הוי נפישא והיה שליט טובא ואתקיים ביה ברכתא דרב יוסף – ובכולהו אלין שנין לא הויא אלא חדא מתיבתא, עכ"ל וזה כמו שהבאנו לעיל.
העיר מחוזא ידוע שהיתה עיר גדולה מאוד עד שהיו בה ששים רבוא כעירובין ו: ברש"י ד"ה אכולי, והיו עשירים גדולים כב"ק קיט., והיתה מרובה באוכלסי ישראל כ"כ עד שהתישבו שם גם יהודי רומאי והיה להם בית הכנסת על שמם בזמן רבא כמגילה כו.
והיו שם גרים הרבה כקידושין עג. כשדרש רבא במחוזא גר מותר בכהנות טענוהו בשיראי.
וכשהיה דורש במחוזא היו הולכין כ"כ אנשים עד שהיו כשתי מחיצות ועי"ז הובאו הני זיקי דהוה שדיין בריסתקא דמחוזא, שהיו שייכים לרבא כעירובין מד: (רש"י).
וכן מצינו דרש רבא במחוזא כשבת קלג:, ואמר רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו כב"מ נט., ואמר להם עושו בהדי הדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא כב"ב ט., אתקין רבא במחוזא כביצה ל., נדה סז., ההוא ליפתא דאתי למחוזא נפק רבא חזיא דכמישא ושרי למיזבן מיניה (ביו"ט) כעירובין מ., ואמר רבא מריש ה"א הני בני מחוזא כולהו רחמו לי וכו' ככתובות קה:, מריש ה"א הני ארנגי דמחוזא וכו' ככתובות סז., א"ל רבא לבני מחוזא וכו' כשבת קמז:, מו"ק כב.
וידע היטב את טבעם ואמר האי דחריפי בני מחוזא משום דשתו מיא דדגלת, האי דגיחורי (שאדומים הם) משום דמשמשי ביממא, והאי דניידי עינייהו משום דדיירו בבית אפל כברכות נט:.
וכן אמר שבת לב: הני נשי דמחוזא דאכלן ולא עבדן, ושם קט. אמר הני בני מחוזי כיון דמפנקי אפילו חמרא נמי מסי להו, וב"מ עז. אמר בני מחוזא אי לא
