ע"מ שירצה הנשיא ולכן כתב באנפי חבראי, והרה"ח ר"ז יעבץ הלך בפי' למרחוק.
והאמת יורה דרכו שהצדק עם רבינו רש"י, ומה שהקשה מה שייכות ר"ג למעלה הר הבית, לק"מ כי כן מצינו בברכות פ"ט ה"ב וע"ז פ"א ה"ט מעשה בר"ג שהיה עומד ע"ג מעלה הר הבית וראה נכרית וכו', וגם אם נאמר כגרסא שלנו ע"ז כ. רבן שמעון בן גמליאל והוא רשב"ג הנהרג. אבל מצינו בבן זומא ברכות נח. שראה אוכלסא על גבי מעלה הר הבית, ומזה אנו רואין שאע"פ שנחרב הבית, אבל אח"כ כשנתישבו ביבנה וחזרו השנים כתיקונם הלכו אל מקום המקדש, וכדמצינו בסוף מכות שעבר ר"ג ור"ע אצל בית קה"ק. וכן קרוב מאוד לומר שאם היו יכולין לילך לירושלים, לעבר שם שנים היו עושין כן, עד זמן טורנוספורוס הרשע שחרש מקום המקדש וזה היה זמן רב אח"כ.
ומה שכתב ר"ג הנוסח דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין זה יען שקוו לימים טובים מאלה שיבנה המקדש ולכן לא רצו לשנות מהנוסח שכתבו מקדמת דנא.
ונחזור לעיינו. כמו שאמרו שכמה פעמים שנזכר ר"ג סתם והוא ר"ג הזקן, כן מצינו שכתוב ר"ג הזקן ע"פ טעות והוא ר"ג סתם, כע"ז יא. אמרו כשמת ר"ג הזקן שרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי, הוא בל"ס ט"ס וצ"ל סתם ר"ג יען שאונקלוס היה תלמידו דר"א ור"י כמגילה י., וכן ליתא תיבת הזקן ברי"ף והרא"ש. וכן מו"ק כז. כשמת ר"ג הזקן א"ל ר"א כפו מטותכם הוא ט"ס כי בימי ר"ג הזקן לא היה עדיין ר"א הגיע להוראה, ובאמת בירושלמי ברכות פ"ג ה"א איתא סתם רבן גמליאל.
הלכותיו במשנה ובברייתא, ותקנותיו הגדולים
בערלה פ"ב מי"ב יועזר איש הבירה מתלמידי שמאי שאל לר"ג הזקן עומד בשער המזרח ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי להחמיץ. וביבמות פט"ז מ"ז נחמיה איש בית דלי אומר מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד, וז"ל המשנה שם אר"ע כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמיה אב"ד אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בא"י ע"פ עד אחד אלא ר"י בן בבא - אמור להם בשמי כך מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד וכשבאתי והרצאתי הדברים לפני ר"ג (דיבנה) שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לריב"ב, מתוך הדבר נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא אבן גמליאל [הזקן כן איתא במשנה ובמתניתא דבני מערבא] את נשותיהן ע"פ עד אחד, והפי' שר"ג נזכר המעשה מה שאירע בימי עלומיו אצל ר"ג זקינו שכן הורה זקינו הלכה למעשה. זה הפשט האמיתי ודלא כדרבי המשנה צד 57 ההערה 8 שמוחק תיבת "הזקן" וחשב שקאי על ר"ג דיבנה שהוא התירן.
וה"הח ראה"ו בדו"ד ח"ב צד 57 מצא מקום להתגדר בו ולהתנפל על חז"ל ויאמר בכל הזמנים לא נמנעו החכמים והסופרים לעשות תקנות אף בעקירת ד"ת בין בשב ואל תעשה בין בקום ועשה - רבן גמליאל תיקן להאמין עד אחד בעדות אשה ועקר חק התורה ע"פ שנים עדים יקום דבר, ושם צד 51 יאמר כמה וכמה תקנות עשו מפני תקנות העגונות אף שמקצתן עוקרות דבר תורה בקום ועשה כמו בהאמינם לאשה עצמה לאמר מת בעלי יבמות קיד., ומשיאים אשה ע"פ עד אחד שם קכב. עכ"ל, וכמה עורון עינים יש בדבר האם התקנה
