המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קטז
שדברי כולם באו שם על יסוד המשנה הסדורה והקבועה וטבועה בכל לשונה כמו שהיא לפנינו, וכל ענין דבריהם הם רק לפרש ענינה, ולהגדיר דבריה, או לחקור בדבר חדש איך הדין על פי יסודי המשנה, וככל אשר כבר ביארנו זה מהדור הראשון מתקופת התנאים מבית שמאי ובית הלל.
ועי' לדוגמא במס' כלים פרק ב' משנה ד': פנס שיש לו בית קבול שמן טמא, ושאין בו טהור, מגופת היוצרין שהוא פותח בה טהורה ושהוא גומר בה טמאה, משפך של בעלי בתים טהור ושל תבלין טמא.
מפני שהוא של מדה דברי ר׳ יהודה בן בתירא ר' עקיבא אומר מפני שהוא מטהו על צדו ומריח בו ללוקח.
ודבריהם באו רק לפרש דברי יסוד המשנה ממש כדברי האמוראים על המשנה.
ועי' במס' פיאה פרק ד׳ משנה ה': שלש אבעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה. רבן גמליאל אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו ר' עקיבא אומר לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.
ועי' במס' כלים פרק ב׳ משנה ה':
כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי חביות ניירות טהורין ואם התקינו לתשמיש טמאין, כסוי הלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור ואם אינו נקוב ואין לו חדוד טמא.
מפני שהיא מסננת לתוכה את הירק, ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אומר מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי.
וכל זה הוא כבר ככל דברי האמוראים על המשנה.
ועי׳ עוד כלים פרק ה׳ משנה ה׳:
מוסף התנור של בעלי בתים טהור ושל נחתומין טמא.
מפני שהוא סומך עליו את השפוד. ר׳ יוחנן הסנדלר אומר מפני שהוא אופה בו כשהוא נדחק.
ועי׳ במס׳ פיאה פרק ו׳ משנה ו׳: העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה.
שני עמרים ובהם סאתים רבן גמליאל אומר לבעל הבית וחכמים אומרים לעניים. אמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יפה כחו של בעל הבית או הורע כחו אמרו לו יפה כחו. אמר להם ומה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים ובהם סאתים אינו דין שלא יהא שכחה. אמרו לו לא אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש תאמר בשני עמרים שהן ככריכות.
ומחלקותם בזה הוא מתוך דברי יסוד המשנה "העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה" מתוך יסוד זה נחלקו כאן רבן גמליאל וחכמים איך הדין בשני עמרים שיש בשניהם יחד סאתים, ומפורש בדברי רבן גמליאל שהוא ילמוד זה מדין יסוד המשנה, וחכמים השיבו לו שאינו מן המדה ואינו ענין לשם. ועי׳ פסחים פרק ו׳ משנה ה׳:
הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת.
