המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
עז אף כי נעשה כן בהכרח בדבר שהוא מצות התורה לקרוא לפני אנשי המלחמה מה שנדרש להם לדעת להנהגתם תיכף בשעה זו עצמה, וזה נקבע כן גם במשנה.
וממש כן הוא גם ענין דברי המשנה במס׳ מעשר שני פרק ה׳ משנה י׳:
״במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין כיצד הי׳ הוידוי בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי, נתתיו ללוי זה מעשר לוי ,וגם נתתיו זו תרומה ותרומת מעשר, לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני הלקט והשכחה והפאה אף על פי שאין מעכבין את הוידוי, מן הבית זו חלה ככל מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות. לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש, ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו, לא אכלתי באוני ממנו הא אם אכלו באנינות אינו יכול להתודות, ולא בערתי ממנו בטמא הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות, ולא נתתי ממנו למת לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת ולא נתתיו לאוננים אחרים, שמעתי בקול ד׳ אלקי הבאתיו לבית הבחירה, עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושמחתי בו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וכו׳." ודברי המשנה מפורשים שכל זה הי׳ נוסח מתוקן אז שהרי זה הוא לשון המשנה לפני זה.
"במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין כיצד הי׳ הוידוי, בערתי וכו׳."
ומבואר מעצמו שבא לפנינו וכיצד היו מתודין.
ואף שהאיש המביא לא אמר כי אם את הכתובים לבד, אבל הלא גם לבד כל זה שנינו משנה שלמה במס׳ בכורים פ׳׳ג מ״ז:
בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע.
ואם היו שם רבים אשר לא ידעו גם לקרות עד שהוכרחו לעשות תקנה כוללת כזו. איך לא יחושו לבלתי יודעים את כל הדינים האלה מי יכול להתודות ומי לא.
שאם הפריש בטומאה אינו יכול להתודות, ואם אכלו באנינות אינו יכול להתודות, וכן אם הקדים מעשר שני לראשון, וכן כל דיני הפרשה מתלוש וכו׳.
וגם בקריאת התורה בכל שבת לפני העם תקנו לתרגם להם הדברים, ולבד הקורא עמד אחד ותרגם הדברים מפורש ושום שכל. אף כי בזה למען יתפרסמו כל הדינים האלה ויהיו למפורסמות ביניהם, למען ידעו מי יכול להתודות ומי לא.
ועל כן הכהנים המקרין לפניהם הם תרגמו להם כל זה ככל הנוסח המתוקן הזה.
והי׳ הדבר כל כך שגור בפי כל עד שהמשנה השתמשה בלשון זה במס׳ דמאי פ׳׳א מ״ד.
"הדמאי מערבין בו וכו׳ הא אם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום." וכבר כתב שם התוס׳ יום טוב "הא אם הקדים וכו׳ ונראה לי דאין לשבש הספרים דגרסי הא אם הקדים משום דמסרך סריך מלישניה דמתניתן י׳׳א פרק בתרא דמעשר שני".