עולם אחד/יד

<< · עולם אחד · יד · >>

פרק יד

פוק חזי משנה מפורשת (משנה אחרונה דמנחות) (משנה, מנחות יג, יא):

"נאמר בעולת בהמה 'אשה ריח ניחוח', ובעולם עוף 'אשה ריח ניחוח', ובמנחה 'אשה ריח ניחוח' - לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים", עכ"ל.

הנה מפורש שהעיקר הוא הכוונה. ומזה אמרו בשו"ע אורח חיים (סימן א' סעיף ד') וז"ל: "טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה", עכ"ל. והוא מלשון הטור המובא בט"ז, ועיין שם שהאריך קצת בפירושו.

ועיין מגן אברהם שכתב וזה לשונו: "כלומר אעפ"י שהמרבה כיוון לבו גם כן - מכל מקום אם הממעיט לא היה ספק בידו לעשות הוא רצוי להשי"ת כמו המרבה, וכ"מ מהראיה שמביא מעולת העוף העני שנאמר בו גם כן 'ריח ניוח' כמו עולת בהמה שמביא העשיר", עכ"ל.

וכן כתב גם כן התוי"ט במסכת אבות (משנה אחרונה דפרק ב' (משנה טז) ד"ה) אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה שכתב וזה לשונו:

"ומתישב בזה הא דתנן בסוף מנחות נאמר בעולת וכו' דהיינו זה שמקריב מנחה מסתמא עני הוא וכו' ובזה הוא שאומר התנא שהן שוין לפי שהעני עושה כפי כחו וממונו, לפיכך שוה מיעוטו לפני הש"י כמו המרובה של עשיר וכו'". עיין שם באורך.

הנה הם הבינו פשט המשנה בעשיר ועני ולכן כתבו מה שכתבו. ובאמת יש לפרש המשנה בעשיר לחוד ומיירי שעולת נדבה שרשאי לנדב מה שירצה ומכל מקום הוא מרוצה להש"י, ושבזה אתי שפיר מאחז"ל (שם במנחות פרק י"ג דף ק"י ע"א) אמר ר' זירא מאי קרא מתוקה שנת העובד וכו', וכמו שראיתי בספר באר לחי פ' ויקרא עיין שם באורך. וכן בספר ווי העמודים פרק שביעי (דף י"ב ע"ג) עיין שם. ויש לי בזה להאריך אלא שאין כאן מקומו.

הנה על כל פנים מפורש שהמיעוט בכוונה מובחר מהרבה שלא בכוונה, והיינו כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים וכמדובר.