עולם אחד/יג
פרק יג
עריכהפן יהיה דבר עם לבבך על מה שהנחתי למונח קיים שהמחשבה גבוה במעלתה מן המעשה ומן הדבור, ותקשה לשאול ממה שפליגי חז"ל (ברכות כ, ב) אם הרהור כדבור דמי או לאו כדבור דמי, וכמו כן במסכת קידושין (פרק ב' דף מ"ט סוף ע"ב) אמר רבא דברים שבלב אינם דברים, ועיין שם באורך כל הסוגיא. וכן במסכת שבועות (שבועות כו, ב) אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו וכו', רק היכא דכתיב ביה מפורש 'נדיב לב' מחויב לקיים גם מה שגומר בלבו, עיין שם. והדברים ידועים בכמה מקומות, ומשנה מפורשת (במסכת תרומות פ"ג מ"ח) דבעינן שיהו פיו ולבו שוין. ועיין שם בפירוש הר"ש.
ידוע תדע שטעות גדול אתה טועה בזה, שהרי באמת דבור בלא מחשבה לאו כלום הוא כנודע. וכבר אמרו הקדמונים במליצתם "תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". ודבריהם אמת מכל צד. ונמצא אם כן שבכל מקום שנאמר בו "לבטא בשפתים" נכלל בו גם מחשבות הלב שבה נשלם הדבור. ולכן ממילא מצד הסברא הדבור שכלול גם מן ההרהור מובחר מן ההרהור לבד. רק שפליגי במקום אונס אם יוצאין ידי חובה בהרהור לחוד.
הרי ממקום שבאת משם ראיה לדברי, כי מזה נראה גודל מעלת המחשבה עד שיש אומרים שכדבור דמי, וכמו שבאמת ההלכה שבמקום אונס יוצא ידי חובת קריאת שמע בהרהור בלבד, כמפורש בשו"ע אורח חיים (סימן ס"ב סעיף ד').
אמנם מה שהודעתיך שהמחשבה גבוה במעלתה מן הדבור והמעשה - היינו מן הדבור בלא כוונה ומן המעשה בלא מחשבה. ולפיכך אמרתי כשמקבל אדם שכר על מחשבה ומעשה טובה - השכר שנוטל עבור מחשבתו הטובה גדול ונשא הוא מן השכר שנוטל עבור המעשה. וכן בעונש. והדבר מפורסם מאד גם בעיני חכמי האמת שעולם המחשבה הוא נשא וגבוהה הרבה מדרגות מן עולם המעשה. וזה פשוט.