עולם אחד/חלוקת ויקי/נושא ב
מתוך: עולם אחד/ד (עריכה)
פרק ד עריכה
למען תתאמת בדעתך ההקדמה הרביעית האמורה בפרק שני, שהמחשבה גבוה במעלתה מן הדבור או המעשה - הבט וראה מאמר חז"ל (יומא פ"ג דף כ"ט ריש ע"א) "הרהורי עבירה קשין מעבירה וסימנך ריחא דבישרא", עכ"ל.
והמאמר הזה פירשו הרב המורה בפרק שמיני מן החלק השלישי (מורה נבוכים (אבן תיבון) חלק ג, פרק ח) - אחר שהאריך שם שכל פשעי האדם וחטאיו הם נמשכים אחר החומר שלו, ומעלותיו כולם נמשכים אחר צורתו - כתב בזה הלשון:
- "כבר ידעת אמרם הרהורי עבירה קשין מעבירה, ולי בפירושו פירוש נפלא מאד, והוא שאדם כשימרה - אמנם ימרה מצד המקריים הנמשכים אחר החמר שלו כמו שבארתי שהאדם לא יעשה מרי רק בבהמיות, אבל המחשבה היא מסגולת האדם הנמשכים אחר צורתו. וכשיחשוב במרי ובעבירה - ימרה בנכבד שבשני חלקיו. ואין חטא מי שעבד והעביד עבד סכל, כחטא מי שהעביד בן חורין חשוב, כי זאת הצורה האנושית וכל סגולותיה וכל כחותיה אין צריך להשתמש בהן אלא במה שהן ראוין לו להתדבק בעליונים, לא לרדת להשיג השפל". עכ"ל.
וכתב באפודי וזה לשונו:
- "ולפי פירוש הרב נפרש "וסימנך ריחא דבשרא", והוא כמו שמי שחוטא בחלק הנכבד שבו העון יותר גדול - כמו כן הבשר הנבאש - מי שמריחו בו יותר קשה לו מצד שהוא חוש דק מהטעם, ממי שיאכלנו ולא יריח. לפי שחוש הטעם יותר עב ויותר גס", עכ"ל.
והנה אחר שתעיין שם במורה תראה מבורר שכוונתו לפרש המאמר הזה על ההרהור בלבד, גם אם לא עשה מעשה העבירה. ומה גם כי זיל בתר טעמא שהוא מפני שחטא במחשבה שהיא מסגולת האדם וכו' - הרי גם בלא מעשה. וכתבתי זאת מפני שראיתי הרבה מהמפרשים קדמונים ואחרונים שמפרשים מאמר זה דהרהורי עבירה וכו' שהכוונה דווקא אחר שעשה העבירה בפועל. ואינו כן דעתי הקלושה.
ולמען הראותך מה ראו המפרשים על ככה ומה הגיע להם לומר כן, ואשר אחזה אנכי - צריך קצת אריכות. ולכן אייחד לזה פרקים מיוחדים.
מתוך: עולם אחד/ה (עריכה)
פרק ה עריכה
ידוע מה שאמרו חז"ל (קידושין פ"ק דף מ' ע"א) וזה לשונם:
- "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר אז נדברו וגו' אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'" (תהלים סו, יח). ואלא מה אני מקיים "הנני מביא וגו' פרי מחשבותם" (ירמיהו ו, יט)? - מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה וכו'. ואלא הא דכתיב "למען תפוש את ישראל בלבם" (יחזקאל יד, ה)? אמר רב אחא ב"י ההוא בעבודת אלילים הוא דכתיב וכו'. עולא אמר כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה וכו' נעשית לו כהיתר". עכ"ל ועיין שם.
והנה מה שאמרו "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה" - אין ספק שהכוונה לומר אפילו נאנס ולא עשה העבירה - היפך מחשבה טובה. דאי לאו כן קרא למה לי? (וכבר ידוע כי ידיעת ההפכים אחת. וגם כמ"ש המהרש"א בחידושי אגדות עיין שם).
והנה המפרשים רובם ככולם המה ראו כן תמהו במאמר דהרהורי עבירה הנ"ל, הלא מפורש שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. וזאת היתה להם לפרש מאמר ד"הרהורי עבירה קשין מעבירה" שהיינו דווקא אחר מעשה העבירה.
וכדי שלא יהיו הדברים האלה לפניך כדברי הספר החתום - אציגה נא עמך מעט מן המפרשים ההם.
[דעת רבינו בחיי] עריכה
לך נא ראה מה שכתב רבינו בחיי ז"ל בפרשת נצבים (בחיי על דברים כ"ט, יח') על פסוק "והיה בשומעו את דברי האלה וגו'" שהביא המאמר הזה דהרהורי עבירה, וכתב שהמאמר הזה גדול הערך מאוד - רבו בו הפירושים. ומביא כמה פירושים האומרים בכוונת המאמר שגם הרהורים בלבד, אם שלא עשה מעשה, קשים מן העבירות. וגם הוא ז"ל עצמו פירש בו כן מתחלה אלא שהוסיף בו טעם על פי מאמר הכתוב (משלי טו, יג) "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה" - הרי ששמחת הגוף ועצבונו תלוים במחשבה, שהמחשבה שבלב יוצאת לפועל ומתגלה בגוף. ולכן ההרהור שיש בו גם פעולה -- זו קשה מן העבירה שאין בה רק פעולה בלא הרהור. עיין שם היטב.
וכתב עוד, ואם ישאל שואל והאיך יענש הכתוב על הרהור בלא מעשה? - והאריך בישוב שאלה זו באמרו כי בחירת המחשבה מסורה ביד האדם אחר ההכנות טובות, ומה שלפעמים יולידו סעיפיו ורעיוניו מחשבות בלתי טובות - והנה זה טרם ההכנות והוא סימן המכשול והחטא כי הטה עצמו מני אורח ולא גדל נפשו במדרגת ההכנות. ועיין שם שהאריך בזה. ואח"כ מביא גם כן דברי הרמב"ם ז"ל אשר הבאתי בפרק העבר.
ואחר סיומו דברי הרמב"ם כתב עוד בזה הלשון:
- "ועוד טעם אחר, הרהורי עבירה קשין מעבירה -- אחר מעשה העבירה. כי כיון שעשה העבירה כבר ועוד הוא מהרהר בזה - הוא קשה לענין עונש הנפש מעברה עצמה. אבל קודם מעשה העבירה אין עונשו קשה ואינו נענש כלל, שהרי אמרו חז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ואינו נענש עליה. וכן הוא אומר "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'". אלא א"כ היתה מחשבת עבודה זרה שכתוב בה "למען תפוש את בני ישראל בלבם"". עכ"ל רבינו בחיי ז"ל.
והנה מה שכתב: "אבל קודם מעשה העבירה אין עונשו קשה ואינו נענש כלל" - הוא קשה להבין. וכבר ידוע ומפורסם גודל עמקות דברי רבינו זלה"ה במקומות הרבה. וחלילה לחשוב עליו שכתב איזה דבר שלא בכוונה מכוונת. ואשרי מי שזוכה לטייל בפרדס עומק מחשבותיו. ואין כאן מקום להאריך.
[דעת הרא"ש] עריכה
ואמנם מה שנלע"ד בזה, הוא על פי מאחז"ל (ראש השנה פרק קמא דף י"ז ע"ב) "ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה", ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל, וזה לשונו:
- "וא"ת מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא? וי"ל וכו' אי נמי קודם שיחטא בע"א בעבודת אלילים, ואף על פי שכבר חשב לעובדה ומחשבת עבודת אלילים הקב"ה מצרפה למעשה כדכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם - אפילו הכי מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא, וכשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה", עכ"ל.
והכוונה לדעתי לומר שאין עונשו קשה כל כך כמו אחר שיעשה בפועל, דאי לא תימא הכי קשה - מאי הפרש בין עבודת אלילים לשאר עבירות שאמרו חז"ל מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה וכו' כנז"ל, וכדמוכח מן הכתוב "הנני מביא וגו' פרי מחשבותם". אלא וודאי כדכתיב.
ומעתה מבואר שז"ש רבינו בחיי זלה"ה על כל העבירות - הן ע"א הן שאר עבירות - שקודם מעשה העברה לא תוכל לפרש כלל מאמר דהרהורי עבירה וכו', ואמר אין עונשו קשה - היינו אצל ע"א (אם שמצרף המחשבה למעשה - מכל מקום אין עונשו כל כך כמו אחר מעשה העבירה בפועל). ואמר "ואינו נענש כלל" - היינו אצל שאר עבירות חוץ מעבודת אלילים שאינו נענש על המחשבה כלל. וז"ש "שהרי אמרו ז"ל וכו'" וקאי על מאי דסיים שאינו נענש כלל דהיינו בשאר עבירות וכמ"ש מפורש "ואינו נענש עליה וכן הוא אומר און אם ראיתי וגו'", ואמר "אלא אם כן היתה מחשבת ע"א וכו'" - זה קאי על אומרו שאין עונשו קשה, וכדמוכח מדברי הרא"ש ז"ל האמורים, שזהו ההפרש בין ע"א לשאר העבירות וכמדובר.
ואם שיש באומרו "אלא אם כן היתה מחשבת ע"א וכו'" קצת דוחק בפירושו - טוב שנסבול מעט מהדוחק הזה כדי להציל אותו מקושיא עצומה בסתירת דבריו בתוך כדי דבור באומרו שאין עונשו קשה ואינו נענש כלל. ומה גם שע"כ לפרש כמו שכתבתי, דאם תפרש דבריו כפשוטו ותאמר דעתו שאצל חטא ע"א נענש על המחשבה עונש גדול כמו על המעשה כפשט לשון חז"ל דקדושין הנ"ל -- יפול מזה לספק עצום מאוד, והוא: למה לו לדחוק ולפרש המאמר דהרהורי עבירה שמיירי אחר מעשה העבירה (שהוא דוחק גדול הנראה לעין, שכל הדחק הזה היינו מפני המאמר דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וכמ"ש) -- הלא יוכל לפרש המאמר דהרהורי עבירה על ע"א ולא יקשה מידי. אלא וודאי כדכתיבנא. ובפרט שהוא שיטת הרא"ש ז"ל כדבר האמור. ומה שכתב "ועוד הוא מהרהר" - רצונו ליישב לשון 'הרהורי' שהוא לשון רבים וק"ל.
והנה ראיתי לקצת מפרשים שהבינו דעת הרא"ש ז"ל שאין נענש כלל על מחשבת עבודת אלילים עד אחר המעשה, ומזה נפלו לקושיות עצומות הלא תראה בספר בית יהודה במסכת קידושין הקשה שלפי זה מאי פריך (קידושין לט, ב) "ודלמא מהרהר בע"א הוה וכו'" - והא על המחשבה של ע"א אינו דן רק אח"כ כשעושה מעשה וכו', עיין שם שהאריך בישוב קושיא זו בדוחקים גדולים. ותורף דבריו, שמכל מקום אינו כדאי שיגין המצוה דכיבוד ודשלוח הקן שלא יפול במקום דשכיח הזיקא מאחר שהרהר בע"א.
עוד כתב: או אפשר לומר דהכי פריך: ודלמא הרהר בע"א וכו' ומשום הכי לא הגינה המצוה שלא יפול ושלא ימות, דטבא ליה עביד שימות, דאי לא ימות שמא יעבוד אח"כ עבודת אלילים כיון שמהרהר בה, שמא יוציא מחשבת הרע לפועל ואז יהא נענש גם על הרהור דע"א וכו'. ראה נא איך שנכנס בדוחקים עצומים כדי ליישב הקושיא זו. ובאמת הקושיא זו מעיקרא ליתא. כי על כל פנים נענש על המחשבה של ע"א אלא שאין עונשו כ"כ כמו שהוא אחר המעשה. וכנראה מפורש בפשט לשון הרא"ש ז"ל.
[דעת ישרש יעקב] עריכה
עוד ראיתי בספר אחד ושמו ישרש יעקב שחברו הגאון כמהור"ר חיים אבואלעפייא שכתב במסכת ראש השנה וזה לשונו:
- "והנה הרא"ש כתב וכו', וליתא דכל העבירות גם כן כשעושה פירות שחטא נפרע גם על המחשבה כמ"ש שם שנאמר פרי מחשבותם - מחשבה שעושה פירות מצרפה למעשה, ומאי דכתיב למען תפוש את ישראל בלבם מיירי בע"ז. הרי דבע"ז גם בלי מעשה נפרעין ממנו, הפך מ"ש הרא"ש. וי"ל דלעולא דמוקי בהתם קרא דפרי מחשבותם בעבר עבירה ושנה בה - יתכן דבע"ז אינו נפרע עד שיעשה מעשה. וקרא "למען תפוש" מיירי - או בעבר ושנה או בע"ז אחר מעשה. והבן." עכ"ל.
ופליאה נשגבה בעיני לומר כן שיהיה מאחז"ל דראש השנה "אני הוא קודם שיחטא האדם" אליבא דעולא דווקא. וגם דבר זה גופא דנאמר שעולא פליג על הא דאמרינן "מחשבה שעושה פירות הקב"ה מצרפה למעשה", ויסבור אם כן בשאר עבירות גם כשעושה מעשה אינו נפרע על המחשבה כלל רק על המעשה בלבד, רק בע"א שלאחר מעשה דווקא נפרע גם על המחשבה -- מלבד שהדבר קשה לומר כן, יקשה גם כן שהמאמר דהרהורי עבירה וכו' לא יתפרש אליבא דעולא רק בע"א ולאחר מעשה דווקא, והוא דוחק גדול. ומה גם שתפול בספיקות עצומות שיבוארו אי"ה בפרקים שיבואו.
ואין ספק אצלי רק לומר שעולא לא פליג כלל, ואדרבה היה הדבר פשוט אצלו שמחשבה שעושה פירות מצטרפה למעשה עד שהיה קשה לו למה לי קרא, ולכן אמר כדרב הונא שלזה צריך קרא שהוא במחשבה בלבד, מכל מקום כיון שנעשית לו כהיתר נענש על המחשבה לחוד כמו שפירש"י. אמנם מחשבה שאחריה מעשה לא צריך קרא, כי מה"ת מהיכא תימא/תיתי(?) לא יענש על המחשבה ומעשה. (וגם זה מן התימא על בעל ישרש יעקב שנראה סברתו בהיפך ממש ודוק).
שוב ראיתי בספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין חלק ב' פרק כ"ב שעולא לא פליג (כן משמע שם ולהלן אי"ה אעתיק קצת לשונו). ואשר על כן המחוור בדברי הרא"ש ז"ל הוא מה שכתבתי. וכן נראה מפשט לשונו שכתב "אפילו הכי מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא", כלומר שהעונש עבור המחשבה הוא במדת הרחמים, והיינו שאין עונשו קשה כל כך וכדבר האמור. ושלזה כיוון הבחיי זלה"ה. ודוק בכל זה היטב. ובפרקים שיבואו אדבר עוד מזה.
ונחזור לעניינינו שעל כל פנים נראה בעליל שאשר הביא לרבינו בחיי ז"ל לפרש מאמר דהרהורי עבירה אחר מעשה העבירה הוא המאמר ד"מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה", וכמו שכתב מפורש כמובא לעיל. ובדרך זה דרכו רוב המפרשים אשר ראיתי' וכמו שאביא לך קצת מהם להלן בעז"ה.
ולפי זה צריך שתבין מפירושים הראשונים שהביא רבינו בחיי ז"ל שמפרשים המאמר ד"הרהורי עבירה" הנ"ל קודם שעושה מעשה -- איך הם מפרשים המאמר ד"מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה"? ובהשקפה ראשונה נראה שהפירושים הראשונים שהביא סבירא להו שמאמרים אלו פליגי אהדדי, ומי שאמר זה לא אמר זה. כך נראה מפשט לשונו של רבינו בחיי ז"ל. ואמנם אחר שתראה חוות דעתי בעניינים האלו בפרקים שיבואו אי"ה - אז תבין ממילא שגם לפירושים הראשונים שהביא אתי שפיר המאמר ד"מחשבה", ולא פליגי כלל.
גם תדע שהנראה מלשון רבינו בחיי שמפרש דברי הרמב"ם שהבאתי בפרק העבר גם כן כמו שכתבתי שם שכוונתו במאמר דהרהורי עבירה בהרהור בלבד גם אם לא עשה מעשה. ומ"ש שם בסיום דברי הרמב"ם בזה"ל "כן כתב תחלת פרק שני מספרו", עכ"ל, טעות נפל בדפוס וצ"ל "בחלק שלישי פרק שמיני מספרו". ודוק. וברוך ה' שזכני להבין קצת דברי רבינו בחיי זלה"ה.
מתוך: עולם אחד/ו (עריכה)
פרק ו עריכה
[ספר העקרים וספר עקדת יצחק] עריכה
ידוע תדע מה שכתב החכם האלהי ר' יוסף אלבו בזה בספר העקרים בפרק שמונה ועשרים מן המאמר הרביעי. וזה לשונו:
- "והחוטא אי אפשר לו שלא יכשל במחשבה להרהר כנגד אחד מעקרי הדת, לפי שכל עובר עבירה במזיד לא יתיר עצמו לעשותה אם לא מצד הרהור רעה שנכנס בלבו כו' אם שיכחיש במחשבתו מציאת האלו[ה] ויחשוב שאין לעולם מנהיג וכו', או שיחשוב וכו' שאינו משגיח בפרטי בני אדם וכו' או שיחשוב וכו' שלא אסר החלב והדם או הנדה וכו' ובעבור זה הוא שאמרו רז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, וזה לפי שעונש העבירה היא זמניות כמו שיבא, ועונש כפירת העיקר הוא נצחי", עכ"ל.
ודומה לזה קצת כתב בעל עקידה בריש שער הארבעים (עקדת יצחק, מ) וזה לשונו:
- "והוא טעם שאמרו רבותינו ז"ל 'הרהורי עבירה קשין מעבירה', כי העבירה בהרהורים והטענות המחזיקים אותה היא קשה מזולתם, וזה מבואר". עכ"ל שם באמצע הענין. ועיין שם הענין ההוא באורך.
ושם בעקידה בשער אחד ועשרים (עקדת יצחק, כא) בהצעה שנית אחר שמפרש מאמר דמחשבה טובה ומחשבה רעה הנ"ל כתב בזה הלשון:
- "ולא אמרו 'הרהורי עבירה קשין מעבירה' אלא כשהיו שם שניהם - הרהור ומעשה, כי הנה אז נתלה החטא יותר בנפש המחשביית כי הוא החלק היותר נכבד כמו שכתב הרב המורה פרק ח' חלק ג'", עכ"ל.
והנה אומרו "כמו שכתב הרב המורה" - אין הכוונה על אומרו כשהיו שם שניהם - הרהור ומעשה, כי לא נזכר מזה דבר שם במורה, ואדרבה משמעות לשונו שם הוא בהרהור בלבד בלא מעשה. רק שזה קאי על הא דאמר שנתלה החטא יותר בנפש המחשביית, כי הוא החלק היותר נכבד, שהדבר הזה מבואר באמת שם היטב, וכמו שכתבנו למעלה בפרק הרביעי.
אך אשר הביא לבעל עקידה לפרש המאמר דהרהורי עבירה אחר שעשה מעשה - היינו מפני המאמר דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שמפרש שם דבריו הקודמים, וכמו שמפורש שם בדבריו עיין שם.
[ר"מ אלמושנינו] עריכה
והר"מ אלמושנינו בריש ספרו תפלה למשה, אחר שכתב שהחומר הוא קל התיקון והחזרה כשיתקלקל, והשכל הוא קשה התיקון, כתב וזה לשונו:
- "והוא הנראה אצלם ז"ל באמרם הרהורי עבירה קשים מעבירה וכו'. והכונה כי הרהורי עבירה הוא משפט השכל והקש שכלי, אמנם העבירה היא פעולת החומר מצד עצמו, ועל כן גזרו שהרהורים בעבירה, שהם מצד הפסד המחשבה השכלית - הם קשים מהעבירה. ולא אמרו 'הרהור עבירה', ולא 'הרהורי עבירות' - לרמוז לשני מיני הרהורי עבירה. אחד קודם עשייתה והאחד אחר עשייתה שהוא היותר רע וכו' כי ההרהור אחר העבירה יורה על הקנין בה והעדר החרטה - אזי הם קשים להרפא יותר מהעבירה עצמה שהיא קלת התיקון כשלא יהיה שם משפט והקש שכלי כמדובר. והטעם בזה הוא מבואר והוא כי החומר מצד טבעו יתאוה תמיד אל הרע וכו' והשכל הוא להשתוקק אל הטוב וכו' ועל כן כשיחטא החומר מצד טבעו יש תקוה לאחריתו כשיהיה השכל קיים ולא ישתתף עמו ברע. אך כאשר יפסיד השכל והוא יסכים עם החומר - אין עוד תקוה לאחריתם כי אין חול' מהם על מחלתם", עכ"ל.
הנה גם הוא הסכים לפרש המאמר ד"הרהורי עבירה" - אחר שעשה מעשה העבירה, אך לא מפני המאמר ד"המחשבה רעה וכו'", רק ממה שמדקדק באומר "הרהורי עבירה". ובאמת דקדוק חלש הוא ולא קשיא מידי, כי הרי באמת יש הרבה מיני הרהורים אל עבירה אחת, ובפרט שלש' אלו האמורים בספר העקרים כנ"ל.
[ספר יפה מראה] עריכה
עוד ראה זה מצאתי בספר יפה מראה בפרק קמא דפאה (והוא בדף מ"ג ע"ב בדפוס ברלין) ד"ה מחשבה רעה וכו' וזה לשונו:
- "יש מקשים מדאמר בפרק הממונה "הרהורי עבירה קשים מעבירה", ואומרים שהטעם לפי שהעבירה נעשית באבר גופני וההרהור הוא בשכל, והיכי קאמר הכא מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וכו'. יש לומר דהתם היכי דעבר עבירה מיירי, שמאחר שהוציאה לפועל ונענש עליה - נענש יותר על ההרהור שהיא סבה לעשותה והיה בשכל", עכ"ל.
הרי לפניך מפורש מאמר דהרהורי עבירה אחר שעשה מעשה בכדי שלא יקשה המאמר ד"מחשבה". ומה שכתב עוד שם שהקושיא מעיקרא ליתא דהתם לאו לענין עונש מיירי, דהא אמר התם "וסימנך ריחא דבשרא" ופירש"י הרהורי עבירה תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה וכו' -- אל תשגיח עליו בזה מאחר שראינו כל המפרשים קדמונים ואחרונים לא רצו בזה, כי לא נאמר בשום מקום שמעשה העבירה יכחיש בשר העושה המעשה עד שיהא שייך לומר שההרהור מכחיש יותר. ואדרבה מצינו בכמה מקומות בתנ"ך שגוף המעשה משמן בשרו. ואם שזה אמת - שהתאוה מכחיש כמפורסם אצל אמנון - מכל מקום אינו שייך לומר יותר זה ומזה בשני הפכים. וגם אם תאמר כן בזנות - מה תאמר בשאר עבירות? וחז"ל אמרו סתמא - משמע בכל העבירות. (ולמאי אמרו זה אם לא לענין העונש? ומה שאמרו "וסימנך וכו'" - מפורש יפה באפודי על פי דרך הרב המורה כמובא למעלה בפרק הרביעי).
ואני אומר באמת שנלע"ד שגם רש"י ז"ל לא היה כתוב[1] הדוחק הגדול הזה אם לא שהיה קשה לו גם כן המאמר דמחשבה המפורסם במקומות הרבה. לכן בעל כרחו נכנס בדוחק הזה. גם אפשר שיש בדברי רש"י ז"ל איזה כוונה עמוקה אשר אנחנו לא נוכל לרדת לסוף דעתו, וכנודע שדברי רש"י ז"ל ברוח הקודש נאמרו ואין כאן מקום להאריך בזה.
[דעת השל"ה] עריכה
עוד מצאתי בשל"ה דף נ"ז ע"א וב', שהאריך לתת טעמים אל הא דאמרינן "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אין וכו'", ובה"ס מוחלפת שטה עי"ש באורך. והטעמים שכתב הוא ז"ל הם בעצמם כתב גם כן ביפה מראה (שם דף הנ"ל עי"ש) ואח"כ רוצה לפרש מאמר דהרהורי עבירה ועיין שם איך שנכנס בדוחקים עצומים במאמר זה, והיינו מפני שהוא מפרש ונותן טעם אל המאמר ד"מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה", ואיך אם כן יפורש המאמר דהרהורי עבירה אם לא בלחץ זה הדחק. ועשה הפרש בין מחשבות גדולות וקטנות. כי הוא לא רצה בכך לפרש הרהורי עבירה - אחר שעושה מעשה העבירה, שאין הלשון סובלו. ולכן נכנס בדוחקים אחרים. ואין להאריך יותר.
עוד מצאתי בי' שבילי אמונה[2] תחלת נתיב השלישי, שכתב גם כן כמו שכתב הרב המורה ובלשונו ממש.
הכלל העולה שרוב המפרשים אשר פירשו מאמר דהרהורי עבירה אחר שעשה מעשה העבירה -- היינו מפני שהיה קשה להם המאמר ד"מחשבה". וקצת מהם דחקו בדוחקים אחרים. ואמנם במאמר ד"מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה" - כולם הסכימו שאין נענש על המחשבה דשאר עבירות כלל קודם שעושה מעשה, רק בעבודת אלילים פליגי קצת. הכל כנזכר לעיל.
וקשיא לי על זה קושיא עצומה. שהרי מפורש במסכת נזיר (פ"ד דף כ"ג ע"א) מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה, עיין שם באורך. וכן הוא במסכת קידושין (פ"ד דף פ"א ע"ב) עיין שם. הלא אין כאן רק מחשבה דשאר עבירות.
ואפשר לומר מאחר שעשה מעשה - אם שהמעשה מותר - מכל מקום מאחר שלפי מחשבתו גם המעשה באיסור - לכן צריך כפרה וסליחה. אם שהוא דוחק צ"ל כן. וזה אין לומר - שהגם שאינו נענש מכל מקום צריך סליחה - כי מן הסוגיא דשם נראה מפורש שנענש, וכדאיתא שם (במשנה) תספוג מכת מרדות. וכן הלכה כמ"ש תוי"ט בשם הרמב"ם. ואי אפשר לומר שבבית דין של מעלה לא יהא נענש כלל. ומחוורתא כדלעיל אם שהוא דחוק.
ומעתה תראה מבורר דלא כישרש יעקב שהבאתי בפרק החמישי, שדעתו לומר אליבא דעולא שבשאר עבירות אינו נענש על המחשבה כלל גם לאחר מעשה. דאם כן כאן שהמעשה היה בהיתר - למה צריך סליחה וכפרה כלל? הרי מחשבתו אינה כלום! וסברא נכונה היא. ודוק היטב.
מתוך: עולם אחד/ז (עריכה)
פרק ז עריכה
[רמ"ע מפאנו] עריכה
עתה, אציגה נא עמך דברי הרמ"ע בספרו עשרה מאמרות, ואחר כך אחוה דעתי. הנה זה לשונו במאמר חקור דין, חלק שני, פרק כ"ב באמצע הפרק:
- "עוד מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, שאפילו נאנס ולא עשה מצוה שחשב לעשותה - מעלין עליו כאלו חשב ועשה מצוה. ואם זכה לקיימה - הרי זה נשכר(?) אח"כ על המעשה בשבילו ובשביל כוונת שעתו וכו'. אבל במחשבה רעה אינו כן, שאם היא עושה פירות - כלומר שיש בה מעשה - היא לבדה מצטרפת למעשה ונענש על המחשבה ועל המעשה. אין בה מעשה - אינו נענש אלא על המחשבה בלבד. אמנם כי העובר עבירה ושונה בה - מה שהותרה לו גורם להבא שתהא מחשבתו בה מצטרפת למעשה. אבל במחשבת עבירה נכריה - אפילו פעם ראשונה נמי.". עכ"ל.
תורף דבריו הוא שבמשחבה טובה נוטל שכר מחשבה וגם שכר מעשה, גם אם לא עשאה. ואם עשאה - הוכפל שכרו. ובמחשבה רעה בלא מעשה - נענש על המחשבה על כל פנים ואינו נענש על המעשה גם כן אלא אם כן עשאה. או גם אם לא עשאה - אם חשב בדבר שעבר ושנה - נענש על המעשה גם כן. וכן בע"א - אפילו פעם ראשונה כשחשב - נענש על המעשה גם כן. וכל דברי חכמים קיימים.
(ולזה רמזתי למעלה בפרק חמישי לומר שעולא לא פליג. ואם שלא נאמר כאן אלא שהוא מחזיק דברי שניהם - מכל מקום משמע קצת כן, כי מהיכא תיתי לומר שפליגי כיון שאפשר לקיים שניהם ולומר שלא פליגי, וכמ"ש שם ודוק).
ראה זה חדש, לא קדמוהו שום מפורש[3] בזה. ולענ"ד הביאו לזה המאמר דנזיר וקידושין המובא בסוף פרק שלפני זה, כי לא רצה בדוחק שכתבתי שם לדעת המפרשים וק"ל.
[דעת המחבר] עריכה
ומעתה אומר מה שנלע"ד - לא לגרוע מדברי רמ"ע רק להוסיף על דבריו, ולומר שהשכר או העונש אשר הוא עבור המחשבה הוא יותר גדול הרבה מאד מן השכר או העונש אשר הוא עבור המעשה, הטובה היא אם רעה. המשל בזה במחשבה טובה שנוטל שכר על המחשבה ועל המעשה, השכר על המחשבה יותר גבוה ונשא מן השכר שנוטל עבור המעשה. וכן במחשבה רעה - אם עשה מעשה שאז נענש על שניהם - העונש שעל המחשבה גדול מן העונש שעל המעשה. וגם על המחשבה רעה בלבד - אם לא עשה העבירה אשר חשב לעשות שאז דינו הוא שנענש על כל פנים על המחשבה בלבד וכו' - הנה זה העונש שהוא עונש המחשבה - הוא עצום ורב. וכמו שאודיעך עוד מזה לקמן.
וטעם הדבר הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל כי המחשבה היא מסגולת האדם הנמשכים אחר צורתו, ושלזה כוונו חז"ל באמרם "הרהורי עבירה קשים מעבירה", לומר שהעונש על ההרהור קשה מן העונש שעל המעשה, וכמו שפירש בעל עקידה מאמר דהרהורי עבירה לאחר מעשה, ואמר שנתלה החטא יותר בנפש המחשבית כי הוא החלק יותר נכבד וכו' - בשער אחד ועשרים ומובא לעיל. וכן ב'יפה מראה' שהבאתי לעיל. הנה כי כן אומר אני גם במחשבה בלבד - בלי מעשה, שהעונש שעל המחשבה קשה יותר מן העונש של המעשה, וכפשט לשון הרמב"ם כמו שכתבתי לעיל בפרק הרביעי.
ולפי זה, לכל הפירושים הראשונים שהביא רבינו בחיי בפרשת נצבים במאמר ד"הרהורי עבירה" האומרים שקאי על הרהור בלבד גם אם לא עשה מעשה -- אין אנו צריכים לומר שהמאמר ד"הרהורי" פליג על המאמר ד"מחשבה" - כמו שנראה בהשקפה ראשונה - כי אם נאמר שלא פליגי כלל. רק כשטת הרמ"ע בתוספת נופך אשר הוספתי כאמור.
ולכן תראה שרבינו בחיי סתם בכמה מקומות בספרו שאדם נענש על המחשבה בלבד, וכמו שכפל דבר זה בפרשת קדושים עיין שם. והיינו כפירושים הראשונים שהביא בפרשת נצבים וכאמור. ודעתי(?) באמת לומר שנענש על המחשבה בלבד וממילא *** שנענש בעונש גדול ועצום מן עונש שעל המעשה וכמו שכתבתי.
- אלא שצ"ע לפי שיטת הרמ"ע משאחז"ל (שם קידושין דף ל"ט ע"ב) שמקשה: "ודלמא מהרהר בעבירה הוי", ומשני "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה" - ומאי משני? הא על כל פנים על המחשבה בלבד נענש?!
- וגם במאמר הזה (קידושין מ, א) קשיא מאי פריך מ"פרי מחשבותם" ומן "למען תפוש" - כיון שבאמת נענש על המחשבה בלבד?
- וגם מנ"ל לומר שבעבודת אלילים נענש במחשבה בלבד גם על המעשה? והא לשון הכתוב "למען תפוש וגו'" משמע במחשבה לבד? וצ"ע.
(קושיות אלו י"ל יש ליישבם(?) בדוחק על פי אשר אומר לך בפרק שאחר זה שמצד הסברא ראוי להיות כן. ונמצא שהכתובים המובאים אינם רק אסמכתא בעלמא. והמקשן לא הבין רק מה שאמרו המפרשים. אך זה דוחק שיהיו המקשן והתרצן מחולקים בסברות. וגם שהעיקר חסר. ובפרט מה שקשה בדף ט"ל ע"ב הנ"ל. וצ"ע גדול. ודו"ק).
מתוך: עולם אחד/ח (עריכה)
פרק ח עריכה
עתה תראה דבר חדש שהאיר ה' את עיני להבין ולהשכיל במשפטי ה' בענין המחשבה אם טובה היא הקב"ה מצרפה למעשה, ואם רעה אין מצרפה. ושאר דברים שנאמרו בה. .ובפרט מה שהוא בה"ס בהפוך רעה מצטרפה, טובה אין מצרפה. כמאחז"ל (ירושלמי פ"ק דפאה) ובתוס' דמס' קידושין (קידושין לט, ב) בד"ה מחשבה, עיין שם.
ויפלא הדבר בעיני המשכיל -- שהרי נודע מאחז"ל (בבא קמא פרק ה' דף נ' ע"א) "א"ר חנינא כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". וכן הוא בירושלמי דשקלים פ"ה (פ"ה ה"א) (בשינוי לשון עיין שם). ולכאורה אין וותרנות גדול יותר מזה האמור במשפטי המחשבה הטובה היא אם רעה.
ובכן באתי הנה להשכילך בינה שתראה מבורר שהכל במשפט הצדק והישר, ואם שהדבר בזה שייך אל הקונטרס הנקרא בשם עולם הפוך, כי הוא מיוסד על כל דבר והפוכו עיין שם ותרוה צמאונך בעז"ה -- אך מפני שבפרק העבר חויתי דעתי בענין המחשבה, אמרתי שלא יהיו הדברים בעיניך כמו מגדל הפורח באויר, אשכילך ואורך מה שחנני ה' להעמיד הדבר על יסוד מוסד, הבט נא וראה ותשביע בצחצחות נפשך.
ידוע תדע מה שכתבו הטבעיים, שהתנועה המוכרחיית תתחלף מהתנועה הטבעית בתנועותיהם. שהטבעיית תתחיל בחולשה ותשלים בחוזק, וכמו שנראה שהאבן כשתרד ממקום גבוה אל מרכזה כשתתקרב אל הארץ שהיא מרכזה תתנועע יותר במהירות. והתנועה המוכרחית בהיפך - כי כשתתחיל להתנועע תתחיל בחוזק לפי שאז יהיה הכח הדוחה אותה יותר חזק, וכל עוד שתלך תחלש תנועתה עד שתתבטל בהכרח. וכמו שנראה בחוש בעליית האבן למעלה על ידי הכח הדוחה אותו כמ"ש בא' משמע(?) ומובא בספר שערי דמעה ריש חלק ג' מן השער הראשון, עי"ש.
וכבר ידעת כי האדם מקושר משני חלקים - חומר וצורה. והאלהים ברא את האדם ישר שיהיה החומר נכנע תחת הצורה וכמו שהאריכו הקדמונים וגם הרב המורה בפרק שמיני מן החלק שלישי. ושם נאמר בזה הלשון:
- "וכאשר התבאר שהענין כן, ולא היה אפשר בגזירת החכמים האלהיית שימצא חומר בלתי צורה, ולא שימצא צורה מאלו הצורות מבלתי חמר, והתחייב הקשר זאת הצורה האנושית הנכבדת מאד אשר בארנו שהוא צלם אלהים ודמותו, וזה החומר העפרי החשוך המביא אותו לכל חסרון והפסד - נתן לה, ר"ל לצורה האנושית, יכולת על החומר וממשלה ושלטון עד שתכריחהו ותמנע תאותיו ותשיבם על מה שאפשר מן היושר והשיוי", עכ"ל. ועיין שם שהאריך מאד.
ושם מבואר שכן הוא טבע הבריאה להיות החומר נכנע תחת הצורה, כי לתכלית זה בראו. וכמו שנאמר "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך", עי"ש. וזה נודע ומפורסם במקומות הרבה עצמו מספר.
ומעתה פתח עיני שכלך ותראה בביאור שהאדם הישר ההולך בדרך הטוב ומתמיד כפי גזירת צורתו הנכבדת להדבק בשכל האלהי השופע עליו אשר ממנו נמצאה הצורה ההיא - וכמשל בן חורין שהביא שם הרב המורה. הנה אדם כזה הוא מתנועע בתנועה הטבעיית, כי כן הוא מתנועע אחר טבע בריאתו כאמור. ולפיכך מחשבתו הטובה הקב"ה מצרפה למעשה, כי מאחר שהתחיל לחשוב בטוב מצד הצורה - אם שהדבר הזה הוא רק במחשבתו שהיא נמשכת אחר צורתו - בוודאי אם לא היה נאנס היה עושה המעשה הטוב ההוא גם בפועל כדרך תנועה הטבעיית שתשלים בחוזק.
אך אם חושב מחשבה רעה - הנה המחשבה זו היא אצל האדם תנועה המוכרחי' כי היא הפך טבע בריאתו, והוא מכריח מחשבתו בכח הדוחה לדחותה מעל הדרך הטוב המוטבע בה. ולכן אין הקב"ה מצרפה למעשה כדאמרינן שבוודאי לא היה עושה בפועל את המעשה ההוא - אם כי חשב לעשותה - כי גם זה היה מקושי ע"י כח הדוחה. וכן דרך התנועה המוכרחית שתחלש תנועתה אחרי כלות כח הדוחה אותה. ולכן אמרינן שהכח הזה הדוחה לא היה חזק רק על מחשבתו ואחר תתבטל ולא תעשה בפועל. ומפני זה, אף כי לא עשה המעשה מחמת אונס, אנחנו אומרים שגם בלא אונס לא היה עושה ומחשבתו לא היתה רק על ידי כח הדוחה וכאמור.
אך אם עבר ושנה, שהכלל בידינו שכבר נעשית לו כהיתר, והיינו כי ההרגל נעשה טבע שני כנודע -- ונמצא שנהפך הדבר ונעשה במחשבתו על עבירה זו אשר עבר ושנה תנועה הטבעיית, ובוודאי יעשנה כי קשה ממנו להפוך ההרגל הזה רק בכח הדוחה, וכדבר האמור. וממילא מבואר לפי זה שצדקו דברי הרמ"ע שבמחשבה רעה על כל פנים הוא נענש על המחשבה, כי הוא נענש על הכח הדוחה הזה אשר דחה את מחשבתו מבטעיית'. אך במחשבה טובה נוטל שכר גם על המעשה כי הרי הוא כאילו עשה, כי כן תנועה הטבעיית וכאמור.
וכן בעבר ושנה - נענש אח"כ במחשבתו גם על המעשה, כי כבר נעשה אצלו טבע וכמדוב'. אך בעבודה זרה - מפני גודל חומר החטא שהמודה בה ככופר בכל התורה - מצרפין מחשבתו למעשה. ומה גם כי עיקר שורש החטא עבודה זרה היא במחשבה כנודע. ולפיכך מחשבת עבודה זרה מצרף הקב"ה למעשה.
והנה אמנם בהם שטבעם הוא להיות החומר גובר על הצורה וכדמיון העבד שזכר שם הרב המורה - ולפיכך מחשבה טובה שבהם הוא כמו תנועה מוכרחיית על ידי כח הדוחה, ולכן אין מצטרפת. ומחשבה רעה שהיא הטבעיית מצטרפת, שבוודאי יעשה מחשבתו בפועל וכדבר האמור.
וממילא מובן שלכן העונש שעל המחשבה הוא רב ועצום מן העונש שעל המעשה, כי המחשבה מצד הצורה והמעשה מצד החומר, וכמ"ש הרב המורה וכמ"ש לעיל בפרק הרביעי.
הראיתיך לדעת כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ואין שום עול בחקו יתברך לעד.
מתוך: עולם אחד/ט (עריכה)
פרק ט עריכה
זאת לדעת שגם הרב 'רבינו אשר' ידע מזה שענין האמור אצל המחשבה, שטובה מצטרפת ורעה אין מצטרפת וכדומה שאר העניינים האמורים בה - אינם מצד החסד כי אם משורת הדין ויושר הגמור. הלא תראה דבריו אשר הבאתי בפרק החמישי שהקשה: וא"ת מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא? ועל זה תירץ קודם שיחטא בע"א וכו' כמובא למעלה. ומן התימא עליו - מדוע לא תירץ כפשוטו בשאר כל העבירות קודם שיחטא בפועל אחר שחשב לעשות רע ולא עשה על ידי אונס שאין הקב"ה מצרפה למעשה לכל הפירושים ההם, ויאמר א"כ שהוא הוא מדת הרחמים שצריך קודם שיחטא בכל העבירות אחר המחשבה הרעה שלא יצרף אותה אל המעשה?
אמנם מזה נראה בעליל עמקות חכמתו, שלא רצה לפרש דבר זה על מדת הרחמים, כי הוא הבין בשכלו הזך שהדבר הוא מצד היושר הצדק ולא מצד החסד והחנינה, ולפיכך לא מצא לתרץ רק בעבודת אלילים. וז"ש בדבריו "ואע"פ שכבר חשב לעבדה ומחשבת עבודת אלילים הקב"ה מצרפה למעשה כדכתיב וכו' אפילו הכי מתנהג עמו במדת הרחמים וכו'". עיין בלשונו המובא לעיל בפרק ה'. והיינו לומר כי מצד היושר הקב"ה מצרפה למעשה, אך מתנהג עמו במדת הרחמים שלא יהיה עונשו קשה כל כך כמו שפרשתי דבריו למעלה שם, ודוק.
ומעתה תראה עוד איך שדברי 'ישרש יעקב' נדחים הם מכל צד. כי הנה הוא אומר שעולא פליג וס"ל שדווקא בעבודת אלילים נענש גם על המחשבה לאחר מעשה דוקא וכו', ושזה יהיה כוונת הרא"ש אליבא דעולא דווקא. עיין למעלה בפרק ה'. והרי לפי דבריו כך הוא שורת הדין והיושר אליבא דעולא. ואם כן אין צריך לזה מדת הרחמים כלל, מאחר שהמשפט הישר כן הוא ואיך יאמר על זה "אני הוא קודם שיחטא". ודוק היטב.
מתוך: עולם אחד/י (עריכה)
פרק י עריכה
זאת ועוד אחרת תראה שדברי ישרש יעקב דחויים לגמרי, והוא כי הנה יש מקום עיון במאמר הנ"ל שאמרו חז"ל "עולא אמר כדרב הונא וכו'", ופירש"י "הא דכתיב פרי מחשבותם וכו'". ויש להקשות מנא ליה לרש"י הא? דלמא קאי על הכתוב "למען תפוש וגו'" ופליג על רב אחא בר יעקב וס"ל שגם בעבודת אלילים אין המחשבה מצטרפת למעשה. והא דכתיב "למען תפוש" - מיירי כשעבר ושנה, הן בע"א הן בכל שאר העבירות, אלא שכתוב אצל עבודת אלילים אבל לעולם אין הפרש בין עבודת אלילים לשאר עבירות. כי מהיכא תיתי לן לחלק אליבא דעולא? ובזה אתי שפיר טפי לשון חז"ל "עולא אמר וכו'" אחר הדרש שכתוב "למען תפוש". כי לפירש"י יש לדקדק קצת שראוי להקדים "עולא אמר וכו'".
וליישב זאת צריך לומר שאי אפשר לפרש הכתוב "למען תפוש וגו'" על 'עבר ושנה', והיינו מפני שהמחשבה זו שחושב אח"כ בעבירה זו אשר עבר ושנה הוי כמו מעשה ממש מאחר שכבר נעשית לו כהיתר ובוודאי יעשנה. ובכתוב "למען תפוש" נאמר "בלבם" דמשמע מחשבה לבדה בלי שום מעשה, לכן הוכרח רש"י לפרש על "פרי מחשבותם", כי כן מחשבה זו אחר שעבר ושנה הויא ממש כמו מחשבה שעושה פירות, וז"ש רש"י ז"ל בצחות לשונו "ואפילו לא עביד לה אין חזרתו לשם שמים אלא שלא הוצרך לה כדרב הונא וכו'" - לומר שלכן קאי על הא דכתיב "פרי מחשבותם" ולא על "למען תפוש". ודוק. ומעתה דברי ישרש יעקב ממילא דחויים, שהוא מפרש הכתוב "למען תפוש" על 'עבר ושנה', ואין זה מדוקדק וכמדובר.
ואם תרצה להתעקש ולומר שהרא"ש מפרש כן הכתוב "למען תפוש" על מחשבה זו אחר שעבר ושנה, וסבירא ליה ששייך שפיר מלת "בלבם" שמכל מקום אין כאן אלא מחשבה בלבד, ופליג בזה על סברת רש"י ז"ל -- מלבד שזה דוחק, יש גם כן להקשות קושיא עצומה שאם כן מנ"ל לפרש הכתוב 'למען תפוש' גם על ע"א ולאחר מעשה, דלמא לא קאי הכתוב רק ב'עבר ושנה' ואין הפרש בין ע"א לשאר עבירות. ובפרט שזה בוודאי לא יסבול הכתוב 'למען תפוש' שנאמר 'בלבם' על אחר מעשה לגמרי בפועל, ומנ"ל לחלק בין ע"א לשאר עבירות? וכמו שבשאר עבירות אינו נענש על המחשבה גם לאחר מעשה לפי דבריו אליבא דעולא -- כמו כן נאמר בעבודת אלילים?! ומהיכא תיתי לחלק ביניהם אחר שאפשר לפרש 'למען תפוש' על כל העבירות ב'עבר ושנה'. ודוק.
הכלל העולה שדברי ישרש יעקב דחויים. ופירוש דברי הרא"ש ז"ל הוא כמו שכתבתי למעלה שאין עונשו קשה כל כך ושלזה כיוון גם רבינו בחיי ז"ל. ונמצא מזה לפי הנחתינו שבמחשבת עבודת אלילים נענש גם על המעשה, מועיל מדת הרחמים לפי דעת רבינו אשר ז"ל שעל כל פנים אין עונשו קשה כל כך במה שנענש על חלק המעשה גם כן. ונמצא שבמחשבת ע"א נענש על המחשבה עונש גדול כמו שהוא בכל עבירות, שהעונש על המחשבה הוא עצום ורב כמש"ל. רק מה שאצל ע"א נענש גם על המעשה אף אם לא עשה - בזה מועיל מדת הרחמים לפי תירוץ השני של הרא"ש ז"ל שלא יהא עונשו קשה כל כך. וק"ל.
סוף דבר, והוא המכוון אצלי פה שנאמר ד"הרהורי עבירה" הוא כפשוטו, ועל כל פנים מוכח שהעונש על המחשבה הוא עצום ורב מן העונש שעל המעשה, אלא שנתגלגלו הדברים עד שבאו לידי אריכות.
ומעתה אבאר איך גם שכר על מחשבה טובה הוא רם ונשא וגבוה מאוד מן השכר אשר על המעשה.
- ^ כך מופיע בדפוס וכנראה שצריך להגיה 'כותב' - ויקיעורך
- ^ הכוונה כנראה אל ספר "שבילי אמונה" אשר בו הספר מחולק לעשר נתיבות - ויקיעורך
- ^ כך מופיע בדפוס. ואולי צריך להגיה 'מפרש' - ויקיעורך