עולם אחד/ד
פרק ד
עריכהלמען תתאמת בדעתך ההקדמה הרביעית האמורה בפרק שני, שהמחשבה גבוה במעלתה מן הדבור או המעשה - הבט וראה מאמר חז"ל (יומא פ"ג דף כ"ט ריש ע"א) "הרהורי עבירה קשין מעבירה וסימנך ריחא דבישרא", עכ"ל.
והמאמר הזה פירשו הרב המורה בפרק שמיני מן החלק השלישי (מורה נבוכים (אבן תיבון) חלק ג, פרק ח) - אחר שהאריך שם שכל פשעי האדם וחטאיו הם נמשכים אחר החומר שלו, ומעלותיו כולם נמשכים אחר צורתו - כתב בזה הלשון:
- "כבר ידעת אמרם הרהורי עבירה קשין מעבירה, ולי בפירושו פירוש נפלא מאד, והוא שאדם כשימרה - אמנם ימרה מצד המקריים הנמשכים אחר החמר שלו כמו שבארתי שהאדם לא יעשה מרי רק בבהמיות, אבל המחשבה היא מסגולת האדם הנמשכים אחר צורתו. וכשיחשוב במרי ובעבירה - ימרה בנכבד שבשני חלקיו. ואין חטא מי שעבד והעביד עבד סכל, כחטא מי שהעביד בן חורין חשוב, כי זאת הצורה האנושית וכל סגולותיה וכל כחותיה אין צריך להשתמש בהן אלא במה שהן ראוין לו להתדבק בעליונים, לא לרדת להשיג השפל". עכ"ל.
וכתב באפודי וזה לשונו:
- "ולפי פירוש הרב נפרש "וסימנך ריחא דבשרא", והוא כמו שמי שחוטא בחלק הנכבד שבו העון יותר גדול - כמו כן הבשר הנבאש - מי שמריחו בו יותר קשה לו מצד שהוא חוש דק מהטעם, ממי שיאכלנו ולא יריח. לפי שחוש הטעם יותר עב ויותר גס", עכ"ל.
והנה אחר שתעיין שם במורה תראה מבורר שכוונתו לפרש המאמר הזה על ההרהור בלבד, גם אם לא עשה מעשה העבירה. ומה גם כי זיל בתר טעמא שהוא מפני שחטא במחשבה שהיא מסגולת האדם וכו' - הרי גם בלא מעשה. וכתבתי זאת מפני שראיתי הרבה מהמפרשים קדמונים ואחרונים שמפרשים מאמר זה דהרהורי עבירה וכו' שהכוונה דווקא אחר שעשה העבירה בפועל. ואינו כן דעתי הקלושה.
ולמען הראותך מה ראו המפרשים על ככה ומה הגיע להם לומר כן, ואשר אחזה אנכי - צריך קצת אריכות. ולכן אייחד לזה פרקים מיוחדים.