ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קפ ב
פַּעֹא – "קַנּוֹא וְנֹקֵם יְיָ" (נחום א ב).
וכבר זכרנו אלה השנים עם השלמים (לעיל קנג ע"ב, קנד ע"ב).
פָּעִיא – נָשִׂיא, נָבִיא, קָרִיא, "קְרִאֵי מוֹעֵד" (במדבר טז ב). ובשוא הפ"א: מְרִיא.
פְּעֹא – "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו ג), "לְעֵת מְצֹא" (תהלים לב ו).
פְּעָאת – "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (שמות יט יז). לא נמצא כי אם בסמוך, לפיכך הוא פתח בסמוך, ויהיה במוכרת קמץ, אף על פי שהתי"ו תי"ו הסמיכות כמו מָחֳרָת כמו שכתבנו (לעיל קנח ע"ב). וכן בכינו הוא קמוץ: "הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ" (שמות ד יד), "וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ" (משלי ז י).
(פַּעָת) [פַּעָאת] העי"ן בקמץ ובדגש – חַטָּאת. ובסמוך פתח: "חַטַּאת יְהוּדָה" (ירמיהו יז א). ובא בפתח שלא בסמיכות: "לְחַטַּאת וּלְנִדָּה" (זכריה יג א). והקבוץ: "וַיַּרְא אֶת כָּל חַטֹּאת אָבִיו" (יחזקאל יח יד) אחד בסמוך ובמוכרת. וכן עם הכנוי: "וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי" (תהלים כה יח) וכן כלם.
פִּעֵאת בצרי – "אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ" (ש"ב יט מג), "יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת" (שה"ש ה יב). והוא אחד בסמוך ובמוכרת. והכנוי: נִשֵּׂאתִי, מִלֵּאתִי, מִלֵּאתוֹ וכן כלם בצרי עי"ן-הפֹעל ובנוח האל"ף. והקבוץ עי"ן-הפֹעל בשוא: נִשְׂאוֹת, מִלְאוֹת. וכן הכנוי: נִשְׂאוֹתָיו, נִשְׂאוֹתֶיךָ, מִלְאוֹתָיו, מִלְאוֹתֶיךָ וכן כלם. או בנוח האל"ף ועי"ן-הפֹעל בחולם כמו חַטֹּאת כמו שכתבנו.
ומחסרי הפ"א ונחי הלמ"ד
עריכהמַעָה – מַצָּה, מַסָּה, מַכָּה. וכן בדברי חז"ל: מַפָּה. כלם חסרי נו"ן פ"א-הפֹעל והה"א לנקבה וה"א השרש נגרעה. והם בתשלומם עם פ"א-הפֹעל: מַנְצָה, מַנְסָה, מַנְכָּה, בפלס מַרְאָה, מִרְמָה, מִשְׂרָה. ובתשלומם כלם בלמ"ד-הפֹעל מומרת ביו"ד: מַנְסָיָה, מַנְפָּיָה, מַנְכָּיָה, מַנְצָיָה, בפלס מַמְלָכָה, מִשְׁמָרָה. ובסמוך: "מַכַּת אוֹיֵב" (ירמיהו ל יד), "לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג" (איוב ט כג)
ושהלמ"ד שלהם אל"ף
עריכהמַעָא – מַשָּׂא. וכן בסמוך גם כן קמץ: "מַשָּׂא דְבַר יְיָ" (זכריה ט א), "וּמַשָּׁא כָל יָד" (נחמיה י לב).
מַעֶה והה"א למ"ד-הפֹעל – מַכֶּה, מַטֶּה. וקבוץ מַטֶּה: מַטִּים – "נָקַבְתָּ בְמַטָּיו" (חבקוק ג יד), או מַטּוֹת. וקבוץ מַכֶּה: "מִן הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ" (מ"ב ח כט).