ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קפ א


גֶּיֶא על משקל פֶּלֶא, כֶּלֶא, אלא שהוקל ונחה היו"ד. ואף על פי ששאר גֵּיא בצרי לבד, "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא" בא בסגול להורות כי המשפט היה גֶּיֶא בפלס פֶּלֶא, כֶּלֶא, גֶּבֶא. ואשר באו מהם בצרי כמשפט מפני הנח הנסתר או הם מאשר פ"א שלהם צרי. ואפשר שיהיה "וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא" (דברים ג כט) מזה המשקל אלא שרצו להראות עי"ן-הפֹעל בשוא כמו שעשו בחֵטְא ונקל עליהם להראותה עם פתחות הגימ"ל מהיותה סגול. ומלת "לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת" (יחזקאל לו ד) אינה מקובצת מן גֵּיְא כי אם מן גֵּאָה בה"א הנקבה, או מן גֵּאַת בתי"ו. ובקבוצו בא היו"ד תמורת הה"א או התי"ו כמו שכתבנו בקבוץ מַלְכוּת. או יהיה "וְלַגֵּאָיוֹת" מקובץ מן גֵּיְא ויהיה מקובץ מלשון נקבות והאל"ף עי"ן-הפֹעל תמורת היו"ד אשר בגֵּיְא, והיו"ד הנראית תמורת האל"ף. וחֵטְא היה ראוי להיות על משקל פֶּלֶא אלא שהוקל, וחֵטְא בצרי כמו שיש במשקל אֶרֶץ רבים הפ"א בצרי. והכנוי: פִּלְאוֹ, גִּבְאוֹ, כִּלְאוֹ, פִּלְאֲךָ בחירק, או בפתח: "בָּרוּךְ טַנְאֲךָ" (דברים כח ה), או בסגול: חֶטְאוֹ. והקבוץ: חֲטָאִים, גְּבָאִים, פְּלָאִים, כְּלָאִים. והכנוי: חֲטָאָיו, "בִּצֹּאתָיו וּגְבָאָיו" (יחזקאל מז יא), כְּלָאֵיהֶם, פְּלָאֵיהֶם, דִּשְׁאֵיהֶם, גְּבָאֵיהֶם. וכן הסמיכות בלא כנוי: פִּלְאֵי, כִּלְאֵי. ונשתנה סמיכות הרבים בחֲטָאֵי – "רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם" (מ"ב י כט), "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים" (ישעיהו א יח). ויורה עליו שהוא דגוש בקבוצו לולי האל"ף.

פֹּעֶא – "וּבִכְלֵי גֹמֶא" (ישעיהו יח ב), וכן סֹבֶא מן "סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם" (ישעיהו א כב), "סָר סָבְאָם" (הושע ד יח). וכן עֹפֶא, וכן יאמר גָּמְאוֹ, עָפְאוֹ, גָּמְאִי, גָּמְאָם, וכן הקבוץ: גֳּמָאִים, סֳבָאִים בקמץ-חטף, "מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל" (תהלים קד יב).

פִּעֵא בדגש הני"ן ובצרי – כִּסֵּא. ובהתחברו אל הכנויים ובקבוץ העי"ן בשוא ויפול הדגש: כִּסְאוֹ, כִּסְאֲךָ. וכן הקבוץ והוא בלשון נקבות: "כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט" (תהלים קכב ה).

פַּעָא – "וְאֶת דַּכָּא" (ישעיהו נז טו), "קַנָּא שְׁמוֹ" (שמות לד יד), חַטָּא. והקבוץ: דַּכָּאִים, חַטָּאִים, קַנָּאִים. והסמוך והכנוי נשאר בקמץ כמשפט: "חַטָּאֵי עַמִּי" (עמוס ט י), "וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה" (ישעיהו יג ט). ובא בשוא: "וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ" (תהלים לד יט), אולי הוא מן דַּכֵּא בצרי, לפיכך בא בשוא.