ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קפח א


"צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר" (ש"א ח יז), רוצה לומר יקח המעשר. והדגוש: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד כב), רוצה לומר תתן המעשר. והפעל הנוסף: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר" (דברים כו יב) משפטו לְהַעְשֵׂר.

עד כאן הוא המספר, וממנו ומעלה יסמכו אל עֲשָׂרָה:

אַחַד עָשָׂר או עַשְׁתֵּי עָשָׂר, ועַשְׁתֵּי הוא מקום אַחַד או אַחַת, ולא עמדנו על תכונת ענין המלה הזאת. וכתב החכם רבי יונה (הרקמה שער מד; ספר השרשים ערך עשת) כי פירושו: עַל שְׁתֵּי עָשָׂר. ולא יתכן זה, כי המלה מצאנו במספר הזכרים – "מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר" (דה"א יב יד), "לְאֶלְיָשִׁיב עַשְׁתֵּי עָשָׂר" (דה"א כד יב), ואם כדברו, היה ראוי לומר במספר הזכרים עַשְׁנֵי. והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב כי המלה מן "עֶשְׁתֹּנֹתָיו" (תהלים קמו ד) שפירושו מחשבותיו, ובעבור כי עשרה ראש חשבון שיבא אחריו, כאילו הוא מחשבת העשרה ותולדותיו. וגם זה הפירוש איננו נכון, ולא נדע האמת. שְׁנֵים עָשָׂר. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וכן כלם עד עֶשְׂרִים, והם שתי עשרות. ולא אמר עֶשְׂרַיִם כמנהג כל מלה שהיא במספר שנים לבד, מפני שאין לטעות בו שיהיה יותר משתי עשרות, שלכל מספר שלמעלה ממנו יש לו בפני עצמו, כי נאמר שְׁלֹשִׁים לשלש עשרות, אַרְבָּעִים לארבע עשרות, וכן כלם עד מֵאָה. וכן ממֵאָה עד אֶלֶף, אבל אין מספרם במלה אחת, כי אם בשתי מלות – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אַרְבַּע מֵאוֹת וכן כלם עד אֶלֶף. ומאֶלֶף עד רִבּוֹא. וכלם שוים לזכר ולנקבה. ולא נמצא מהם מעֲשָׂרָה ולמעלה לא תאר ולא חלק. וכשירצה לומר מאחד מהם, יאמר המספר בעצמו, כמו "וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ" (בראשית יד ד), רוצה לומר שְׁנַת שלש עשרה, "שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (ויקרא כה י). ויש פעלים מאֶלֶף ורְבָבָה: "צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת" (תהלים קמד יג). וה"א מֵאָה לנקבה, והוא מקובץ בלשון נקבות: מֵאוֹת, והכפל: מָאתַיִם. וְכֵן רְבָבָהרְבָבוֹת. ובסמוך "רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י לו). ופעמים הבי"ת נפלה: "וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ" (דה"א כט ז), ובאל"ף: "אַרְבַּע רִבּוֹא" (עזרא ב סד). וכפל המספר: "רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (תהלים סח יח). וקבוץ רִבּוֹ בלשון נקבות: "דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹת" (נחמיה ז ע). וקבוץ אֶלֶף: "עֲשָׂרָה אֲלָפִים" (ש"ב יח ג), "עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים" (שופטים א ד). והכפל: אַלְפַּיִם. ופעמים אֶלֶף שם לאלפים רבים, כמו שׁוֹר, אִישׁ, גֶּפֶן, כמו שכתבנו – "שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף" (במדבר לא מ), "מֵאָה אֶלֶף" (מ"א כ כט).