ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעז א
והנמצאים שהם פ"א-הפֹעל בחירק: שִׁנְתֵיהֶם, שִׂפְתֵיהֶם – "וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה" (משלי כד ב). וכן בסמוך: שִׁנְתֵי, שִׂפְתֵי – "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן" (משלי י יג). ובסמיכות הקבוץ: "שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן" (תהלים עז יא), "קְצוֹת דְּרָכָיו" (איוב כו יד), "קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ" (במדבר ד ז). וכן יאמר מְנוֹת. אבל אָלוֹת לא נשתנה מפני האל"ף – "אָלוֹת הַבְּרִית" (דברים כט כ), וכן "הָרוֹת הַגִּלְעָד" (עמוס א יג). וכן מֵאוֹת, פֵּאוֹת, לא ישתנו מפני האל"ף. והכנוי: שְׁנוֹתָיו, שְׁנוֹתַי, "וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו" (שמות כה כט). וכן מזה המשקל "עַל כָּל גְּדוֹתָיו" (יהושע ג טו), האחד ממנו גָּדָה, "כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם" (שמות כה לו), וכן יאמר בשני הקבוצים קְנוֹתֵיהֶם, שְׁנוֹתֵיהֶם. ובא שלא כמשפט "אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ" (אסתר ב ט) המ"ם בקמץ. ובא בשוא עם אות הגרון: "וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו" (ישעיהו מח יט), האחד ממנו מָעָה. אבל אָלוֹת לא ישתנה מפני האל"ף. וכן הָרוֹת לא נשתנה: "הָרוֹת הַגִּלְעָד" (עמוס א יג), "כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ" (מ"ב טו טז), "וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ" (מ"ב ח יב). ואם "הָרוֹת הַגִּלְעָד", "הֶהָרוֹתֶיהָ", "וְהָרֹתֵיהֶם" מענין הַר משרש הרר, משפטם שלא ישתנו, כי משפטם להדגש לולי הרי"ש העלולה לקבל דגש. וכנוי מֵאוֹת, פֵּאוֹת לא ישתנה מפני האל"ף [ונאמר מֵאוֹתָיו, פֵּאוֹתָיו וכן כלם. והשנים מהם: מָאתַיִם, פָּאתַיִם]. וכן נאמר מָאתָיו, פָּאתָיו וכן כלם בנוח האל"ף, או בתנועת האל"ף: מְאָתָיו, פְּאָתָיו, ובסמוך: פַּאֲתֵי, כמו שנאמר "פַּאֲתֵי מוֹאָב" (במדבר כד יז), שהוא לקוח מן פָּאתַיִם. וכן "סְאָה סֹלֶת" (מ"ב ז א) מזה השער אף על פי שפ"א-הפֹעל שוא כמו שכתבנו סְנֶה מהשער הקודם לזה. ופָּרָה מן הדגושים שלא נשתנה בסמיכות הקבוץ: "פָּרוֹת הַבָּשָׁן" (עמוס ד א), וכן לא ישתנה בסמיכות היחיד, וכן בכנוי: פָּרָתוֹ, פָּרָתְךָ וכן כלם, פ"א-הפֹעל קמוצה. והקבוץ השלם בזה המשקל ויבא תמורת למ"ד-הפֹעל תי"ו או ו"ו או יו"ד או הה"א עצמה, כמו מן שָׂפָה – שְׂפָתוֹת, ובסמוך "וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל" (קהלת י יב), והכנוי "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים" (שה"ש ה יג). ומן קָצָה – "וַיִּירְאוּ יֹשְׁבֵי קְצָוֹת מֵאוֹתֹתֶיךָ" (תהלים סה ט), ומן קָשָׂה – "וְאֶת הַקְּשָׂוֹת אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן" (שמות לז טז), ומן הָרָה – "וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ" (הושע יד א), ומן אָמָה – "וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ" (ש"ב ו כב), "אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו" (בראשית כ יז), כן היה משפט "וְהָרִיּוֹתָיו" בפתח – הַרְיוֹתָיו בפלס אַמְהוֹתָיו. והנכון אצלי כי הנפרד מן אֲמָהוֹת, אַמְהוֹתָיו – אֲמֶהֶת בפלס עֲקֶרֶת כמו שכתבנו במשקלו (לעיל קס ע"ב, וקבוץ אָמָה – אָמוֹת, אלא שלא נהגו לומר כן. וכן יהיה "הָרִיּוֹתָיו" משקל אחר בפלס "דָּלִיּוֹתָיו" (ירמיהו יא טז), ויהיה הנפרד מהם הָרִיָּה, דָּלִיָּה,