ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קנו א
פֻּעֹל בדגש ובחולם – "אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ" (ישעיהו ט ג), הנפרד ממנו סֻבֹּל. ועם התי"ו בזה המשקל: כֻּתּוֹנֶת "אֶת הַכֻּתֹּנֶת" (בראשית לז לא). וכן מזה המשקל "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיהו ד ז), הנפרד ממנו סֻבֹּךְ, והיה לו לומר סֻבֳּכוֹ הבי"ת בקמץ-חטף, אלא שהספיק לו בשוא לבדו להקל, כמו שאמרו מכֻּתֳּנוֹת: "וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתְּנֹתָם" (ויקרא י ה עי"ש) התי"ו בשוא לבדו בלא קמץ-חטף. ואפשר שיהיה הנפרד מן "סֻבְּכוֹ" – "תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה" (ש"ב יח ט), כמו מן גּוֹדֶל – גֻּדְלוֹ, ומן קוֹמֶץ – קֻמְצוֹ, ודגש הבי"ת לתפארת.
פָּעִיל – נָזִיר, נָזִיד, חָרִישׁ, קָצִיר, בָּצִיר, גָּדִישׁ, שָׁמִיר, שָׁלִישׁ, שָׂכִיר, אָבִיר, כי הסמוך "אֲבִיר יַעֲקֹב" (בראשית מט כד), נָדִיב, פָּתִיל, סָרִיס. ובדברי רז"ל מָלִיחַ שם-תאר לדבר הנמלח: "בָּשָׂר הַמָּלִיחַ", וכן אמרו שם תאר למוֹלֵח: מֵלִיחַ, באמרם "מֵדִיחַ וּמֵלִיחַ" (חולין קיג א עי"ש). ונהגו לקרוא "מֵלִיחַ" המ"ם בצרי כמו "מֵדִיחַ" לזוג המלות, או להפריד בין הנמלח והמולח. כלם קמוצים הפ"א. ובסמוך הפ"א בשוא: "סְרִיס פַּרְעֹה" (בראשית לז לו), "כִּשְׂכִיר שָׁנָה" (ויקרא כה נג). וכן עם הכנויים ובקבוץ הפ"א בשוא: "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ" (בראשית לח יח), "גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ" (ירמיהו מו כא), "אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה" (בראשית מ ז), "זַכּוּ נְזִירֶיהָ" (איכה ד ז) וכן כלם. ובאו מהם בקמץ עם הכנוים שלא כמשפט: "בִּדְקַר שָׁלִשׁהֹ" (מ"ב ט כה), "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות יד ז), "וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו" (שמות טו ד), והיה זה השנוי להבדיל ביניהם ובין "וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים" (מ"ב א יג), "יוֹם שְׁלִישִׁי" (בראשית א יג) שהוא תאר למספר השְׁלֹשָׁה. ויש במשקל הזה שהוא דגוש בקבוצו: שְׂעִפִּים (איוב ד יג), נְחִתִּים (מ"ב ו ט), חֲבִתִּים (דה"א ט לא), והדגש בהם תמורת הנח.
ויש על המשקל הסמוך הזה: פְּעִיל – מְחִיר, אֱוִיל, כְּסִיל, יְדִיד, כְּלִיל, עֲוִיל, שְׁחִין, רְצִין, כְּפִיר, דְּבִיר, גְּבִיר, חֲסִין. אחד בסמוך ובמוכרת. ולנקבה כמו מן גְּבִיר – גְּבִירָה או גְּבֶרֶת.
ויש פַּעִיל בדגש – אַבִּיר, כַּבִּיר, אַמִּיץ, אַדִּיר, פַּטִּישׁ, שַׁלִּיט, לַפִּיד, סַפִּיר,