ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עג ב
ועתה אבאר לך חסרי הפ"א על הסדר
עריכהכפי מחלקותם, איש על דגלו באותות לבית אבותם.
וזה לך האות בשרש נגשׁ
עריכההעוברים: נָגַשׁ, נָגַשְׁתָּ, נָגַשְׁתִּי, נָגְשׁוּ, נְגַשְׁתֶּם, נָגַשְׁנוּ, נָגְשָׁה, נָגַשְׁתְּ, נְגַשְׁתֶּן.
הבינונים: נוֹגֵשׁ, נוֹגְשִׁים, נוֹגְשָׁה או נוֹגֶשֶׁת, נוֹגְשׁוֹת. ואין בו פעול כי הוא מהפעלים העומדים והפועל הוא הפעול. אבל בנוֹגֵשׂ בשׂי"ן יש בו פעול.
המקור: נָגוֹשׁ, ובהפקד פ"א-הפֹעל ותוספת תי"ו באחרונה: גֶּשֶׁת. וכן יבא בחסרים ובנחים בחסרון פ"א-הפֹעל ותוספת תי"ו באחרונה. ועם אותיות בוכל"ם: בְּגֶשֶׁת, כְּגֶשֶׁת – הבי"ת והכ"ף בשוא, וכן הו"ו, ויתכן הו"ו בקמץ אם תעמוד המלה, כמו שכתבנו בשער אותיות השמוש בטור הראשון (לעיל דף מט ע"ב). והלמ"ד בקמץ: לָגֶשֶׁת. ותבא הלמ"ד בשוא בהסמך הענין: "לְשֶׁבֶת אַבְרָם" (בראשית טז ג), "לְשֶׁבֶת עָר" (במדבר כא טו), וכן יאמר לְגֶשֶׁת. ואם למ"ד-הפֹעל גרונית יהיו פתחין העי"ן והלמ"ד, כמו "לָגַעַת בָּךְ" (ש"ב יד י), "עֵת לָטַעַת" (קהלת ג ב). וכתב רבי יונה כי מצא בספר דמשקי מדוייק "לַטַּעַת" בדגש הטי"ת. והמ"ם בחירק והגימ"ל בדגש לחסרון נו"ן מִן, כמו שכתבנו בשמוש המ"ם: מִגֶּשֶׁת. ובכלם עי"ן-הפֹעל ולמ"ד-הפֹעל בסגול. ובהפסק, עי"ן-הפֹעל בקמץ: "לָבוֹא לָרָֽשֶׁת" (נחמיה ט כג), "יְיַשֶּׁר לָֽכֶת" (משלי טו כא), "שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת" (קהלת א ז), "הַמַּגְבִּיהִי לָשָֽׁבֶת" (תהלים קיג ה). ונשארו עם הסגול: "וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶ֑כֶת" (ש"א טו כז), "שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶ֑ת" (יחזקאל א כ), "וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶ֑דֶת" (שופטים ז י), "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶ֑דֶת" (בראשית כה כד), ובא "וַתֵּלֶךְ לָקַ֑חַת" (מ"א יז יא) בפתח באתנח. ועם הכנויים: בְּגִשְׁתּוֹ, כְּגִשְׁתּוֹ, לְגִשְׁתּוֹ, כְּגִשְׁתְּךָ, וְגִשְׁתָּם, מִגִּשְׁתּוֹ – אותיות השמוש בשוא, זולתי המ"ם שהיא בחירק, ועי"ן-הפֹעל בחירק. ונשאר בסגול: "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" (דברים ו ז), "וּבְלֶכְתָּם" (דה"ב כד כה), "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי" (ירמיהו ב ב). ונָגוֹשׁ בהתחבר עם בוכל"ם בשוא, כמו שכתבנו בשלמים: "דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל" (תהלים קיח יג), "בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין" (ש"א יא ב). ועם הלמ"ד מצאנו רז"ל שנשתמשו בחסרון פ"א-הפֹעל, באמרם לִטּוֹל, לִמּוֹל, לִפּוֹל וזולתם.