ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נג א
כי "הוּא" שב אל "חֶלְקְךָ" שחֵלֶק לשון זכר, ואין כן "אֲנִי חֶלְקְךָ" (במדבר יח, כ). ומפני זה צריך להתבונן מאד בלשון ולהושיבו על אופניו כפי היכולת ולא לאמר לשון נקבה על זכר ולשון זכר על נקבה.
וכן כשיהיה זכר ונקבה כאחד, יפול הלשון על הקודם אם זכר אם נקבה. כמו "תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי" (אסתר ז, ג), "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי" (אסתר ט, כט), "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן" (במדבר יב, א), "וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא" (מ"א יז, טו), "כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (אסתר ט, לא). ומה שאמר "וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל" (ישעיהו טז, י), ענינו דְּבַר שמחה, כמו "כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ" (דברים כב, כג), כמו שפרשנו במלת פָּעֲלָה (לעיל ח ע"א).
וכן כאשר הפֹעל באחרונה, יפול על הדבק בו, כמו "הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיהו ז, כ), "אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה" (יחזקאל לה, י), "גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי" (איוב יט, טו). אבל "צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה" (ירמיהו מט, כד), פירושו צרה עִם חבלים, והו"ו כמו הו"וין שעניינם עִם כמו שכתבנו (לעיל מד ע"ב), והצרה היא העקר. לפיכך נפל הענין על הצרה ואמר "אֲחָזַתָּה".
וכן בזכור שני דברים הנסמכים זה על זה הענין נופל על הקרוב, כמו "קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים" (ש"א ב, ד) – "חַתִּים" נופל על "גִּבֹּרִים", אף על פי שהענין היה מורה על "קֶשֶׁת". וכן "נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם" (ויקרא יג, ט), "קוֹל נְגִידִים נֶחְבָּאוּ" (איוב כט, י), "רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ" (תהלים לב, ו), "וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר" (מ"א יז, טז), "קוֹל שְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה" (ירמיהו י, כב).
[הרכבה בבנין הקל]
עריכהומצאנו בטור הזה שהוא בנין הקל שזכרנו, מלה מורכבת מעבר ובינוני, והיא (יושבת) "יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן" (ירמיהו כב, כג),