ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מז ב
"לֹא לִבִּי הָלַךְ" (מ"ב ה, כו); "עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ" (תהלים נו, ח) והדומים להם.
חילופי ניקוד עריכה
וה"א-הידיעה, כשתבא על אות גרונית, בקמץ. כמו "הָאָדֹן" (שמות כג, יז); "בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות יג, ד); "וְאֵת יֶתֶר הָאָמוֹן" (ירמיהו נב, טו); "לְמִנְחַת הָעָרֶב" (עזרא ט, ד); "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא" (במדבר טז, כב); "הָעָם הַזֶּה" (שמות ג, כא); "הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה" (קהלת ג, כא); "הָאֱלֹהִים"; "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע" (איכה ד, ה).
וכן תבוא בקמץ על הרי"ש שאיננה מקבלת דגש – "הָרֹדִים בָּעָם" (מ"א ה, ל); "הָרֹאשׁ אֶחָד" (ש"א יג, יז). והקמץ הוא תשלום הדגש.
אבל על הה"א ועל החי"ת לא ישתלם הדגש, ותנקד הה"א בפתח כמו "הַהֹלֶכֶת לְפָנָי" (בראשית לב, כא); "רְבִיעִת הַהִין" (שמות כט, מ); והחי"ת – "וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" (בראשית יא, ג), וזולתם.
ועל העי"ן בפתח פעמים. כמו – "הַעֲבוֹט" (דברים כד, יא); "וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת" (ישעיהו מב, יח); "הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים" (ש"ב ה, ו). וכן עם הכ"ף שתורה על ה"א-הידיעה – "נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר" (ישעיהו נט, י). וכן בפתח – "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר" (משלי ב, יג); "הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ" (משלי ב, יז); "הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן" (ישעיהו סה, יא). וכן עם הלמ"ד שתורה על ה"א-הידיעה – "עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר" (איוב כט, טו); "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם" (ש"א טז, ז); "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם" (קהלת יא, ז) – בפתח, "וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (בראשית ג, ו), "וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם" (משלי י, כו) – בקמץ.
ועל החי"ת מצאנו מעטים שלא כמנהג – "וּמִכָּל הָחַי" (בראשית ו, יט); "וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים" (ישעיהו יז, ח); "וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים" (ישעיהו ג, כב).
אבל "הָהָר" "בָּהָר" "לָהָר" נקמצה ה"א-הידיעה עליהם, לפי שה"א פ"א-הפֹעל קמוצה, נקמצה גם היא להרחיב.
ופעמים הה"א בסגול, והוא כאשר תבוא תחלת התיבה קמץ, תבוא פעמים בסגול הפ"א להקל. כמו "הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב" (מיכה ב, ז); "אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה" (שופטים טו, א); "גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל" (יהושע ו, ב); "הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג" (דברים כח, נד); "וַיָּסַר הֶעָרֹב" (שמות ח, כז); "אֶת מִזְבַּח יְיָ הֶהָרוּס" (מ"א יח, ל).
וכן יבוא סגול עם אותיות כל"ב, כשיורו על ה"א-הידיעה הנפקדת. כמו "נָתַתִּי בֶּעָנָן" (בראשית ט, יג); "כֶּעָרִים אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ" (ירמיהו כ, טז); "כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל" (ישעיהו ל, כט); "וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן" (קהלת ה, ט); "מִי בֶחָצֵר" (אסתר ו, ד); "הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים" (בראשית מז, כא).
אבל אם המלה מלה זעירא, תנקד הה"א בקמץ אע"פ שהמלה קמוצה, כי נקל