ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ל א
"וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד ד). ואפשר שיהיה "וּמֵחֶלְבֵהֶן" רבים, ואף על פי שהוא חסר יו"ד הרבים, נשארה במבטא התנועה.[1] וכן: "וְאִכְלוּ אֶת פְּרִיהֶן" (ירמיהו כט כח), כמו פִּרְיָן. וכן "וַייָ פָּתְהֵן יְעָרֶה" (ישעיהו ג יז), כמו פּוֹתָן. אבל לפי שנמצא ה"א "פָּתְהֵן" בצרי, נאמר כי הה"א אינה מן הכינוי, שאם היה כן, היתה סגול כמשפט, ונאמר כי היא לנקבה, כי יאמר פּוֹתָה ליחידה, ולרבות "וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת" (מ"א ז נ), ובהתחבר עם נו"ן הכנוי היה המשפט שתהפך הה"א לתי"ו רפה כמשפט, אלא מפני פגישת שני ת"וין רפין שהיה כבד על הקריאה, נשארה הה"א במקומה, ובא תחתיה צרי במקום קמץ. כמו "צָעִיר רֹדֵם" (תהלים סח כח) – כמו רֹדָם. וכן בה"א-מ"ם: "כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם" (ש"ב כג ו). אבל נשתנית התנועה להקל קריאת הה"א, לפיכך היא בפתח מקום הסגול, ועוד שהוא מלעיל.
וכן פּוֹקֶדְכֶם – בסגול, או בפתח: "גֹּאַלְכֶם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו מג יד).
פּוֹקְדֵנוּ – "גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם" (ישעיהו סג טז), "יְיָ שֹׁפְטֵנוּ" (ישעיהו לג כב).
פּוֹקְדָהּ – "אֲנִי יְיָ נֹצְרָהּ" (ישעיהו כז ג), או פּוֹקְדֶיהָ כמו "הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ" (הושע ב טז).
פּוֹקְדֵךְ – "וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב" (ישעיהו מט כו).
פּוֹקְדָן או פּוֹקֶדְהֶן, פּוֹקֶדְכֶן.
פתוחי פּוֹקְדִים עשרה
עריכהובהתחברם עם הכנויים תסור המ"ם, ותשאר היו"ד, שגם היא סימן הרבים.
פּוֹקְדָיו – למ"ד-הפֹעל קמוצה – "אָבִיו וְאִמּוֹ יֹלְדָיו" (זכריה יג ג), "כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ" (ירמיהו ב ג). פּוֹקְדֶיךָ – למ"ד-הפֹעל בסגול – "כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ" (ירמיהו יז יג). וכן כל אֶיךָ בֶיךָ גֶיךָ דֶיךָ בפעלים ובשמות ובמלים.[2] פּוֹקְדַי – "שֹׂנְאַי חִנָּם" (תהלים לה יט). והיו"ד הכתובה סימן-המדבר ויו"ד-הרבים נחה-נעלמת כיו"ד שׁוֹמְרָיו, זוֹכְרָיו, אך כי זאת נכתבה לכן הוא קמוץ, וזאת לא נכתבה בעבור היו"ד האחרת לכן הוא פתח.
וזה המשפט בשמות ובפעלים ובמלים,
נימוקי רבי אליהו בחור
עריכה- ^ א"א כי המסורת לא תעיד על זה, כי אם היתה חסר היה נמסר עליו: לית וחסר.
- ^ א"א: בפעלים – כמו "כָּל עֹזְבֶיךָ" (ירמיהו יז יג), בשמות – כמו "דְבָרֶיךָ", "יָדֶיךָ", במלים – כמו "בִּגְלָלֶךָ" (בראשית ל כז) "זוּלָתֶךָ" (ש"ב ז כב).