ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/לג ב
והנה "מֵאֵן יְיָ לְתִתִּי" על הפעול, "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ" (בראשית כט, יט) על הפועל.
וזה הדרך כמו כן בשמות, כמו "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי" (תהלים ב, ו) והפכו "וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם" (תהלים עד, יב); וכן "הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ" (תהלים לט, יא) והפכו "מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ" (תהלים לח, יב); וכן "וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי" (הושע יא, ז) הפך "וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ" (ירמיהו ב, יט); "עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ" (תהלים נו, יג) הפך "נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם" (תהלים קטז, יד); "וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי" (ישעיהו נו, ז) הפך "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ" (מ"א ט, ג); "וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם" (משלי א, כה) הפך "וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי" (חבקוק ב, א), "וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים" (תהלים עג, יד).
שם הפועל עריכה
שם-הפועל[1] ישתנה על פנים רבים בתוספת בראש או בסוף, ופעם בלי תוספת. ויש בלשון זכר, ויש בלשון נקבה. ומזה הפועל תאמר שם בלשון נקבה – פְּקֻדָּה – וכשתחברהו עם הכנוים העשרה, תאמר: פְּקֻדָּתוֹ, פְּקֻדָּתְךָ, פְּקֻדָּתִי, פְּקֻדָּתָם, פְּקֻדַּתְכֶם, פְּקֻדָּתֵנוּ, פְּקֻדָּתָהּ, פְּקֻדָּתֵךְ, פְּקֻדָּתָן, פְּקֻדַּתְכֶן. וכן במשקל אחר: פְּקִידוּת. וכל אחד ואחד לפי משקלו תחברהו עם הכנוים, כאשר אודיעך בשער השמות בעזרת האל.
העתידים עריכה
העתידים, והם שלשה עשר. והם בשני דרכים – הצווי, והאותיות הנוספות שהם אית"ן.
הצווי:
פְּקוֹד. פִּקְדוּ. פִּקְדִּי. פְּקוֹדְנָה.
האית"ן:
אֶפְקוֹד. יִפְקוֹד. תִּפְקוֹד.
נִפְקוֹד. יִפְקְדוּ. תִּפְקְדוּ.
תִּפְקֹד. תִּפְקְדִי. תִּפְקֹדְנָה.
ופתחת עליהם פתוחי הכנויים
פְּקוֹד עריכה
פתוחי פְּקוֹד ששה.
הפ"א בקמץ-חטף או בחירק כמו המקור, פָּקְדֵהוּ או פָּקְדוֹ, אף על פי שלא נמצא עם הכנוי בו"ו לבדה. כן דעת רבי יהודה חיוג' שאמר כי "וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם" (במדבר כג, יג) שרשו "קבן", ויהיה על
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ א"א: הוא השם הנקרא אצל רוב המדקדקים "שם-דבר", והוא אשר נגזר פֹעל ממנה או שהוא נגזר מן הפועל, כמו שיתבאר בשער הפעלים.