ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ה ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · ה ב · >>

ויורו לעָבַר רובם: "וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם" (ויקרא י יט), "וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל הַנְּבִיאִים" (הושע יב יא), "הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙" (קהלת א טז), "וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי" (משלי ל ט), "וְהִכִּ֣יתָ בַצּוּר" (שמות יז ו), "וְעָבַ֣דְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה" (ש"ב ט י), "וְלָקַ֣חְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתָתִּי" (יחזקאל יז כב).

ואשר למ"ד-הפֹעל נחה בהם מן הקל כֻלם מלעיל, עם הו"ו וזולתה:^[1] "וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל הַמָּקוֹם" (בראשית יח כו), "וּמָצָ֩אתָ֩ שְׁנֵי אֲנָשִׁים" (ש"א י ב), "וְנָשָׂ֜אתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה" (ישעיהו יד ד), "וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו" (שמות כט לה), "וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּחַ" (שופטים ו כו), "וְקָנִ֥יתָ בַקְבֻּק" (ירמיהו יט א), "וְרָאִ֙יתָ֙ בַּשִּׁבְיָה" (דברים כא יא).

ובא אחד מלרע: "וְאָפִיתָ֣ אֹתָהּ" (ויקרא כד ה). וכן "וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ" (במדבר לא כז) בפשט אחד לבד לקריאת בן-נפתלי, ולקריאת בן-אשר הוא מלעיל בשני פשטין. וכן "וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת" (זכריה ו יא) לבן-נפתלי הוא מלרע.

וכשיהיו השלמים בהפסק יהיו לעולם מלעיל בו"ו ובזולתה, והעי"ן קמוצה: "לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָֽלְתָּ" (בראשית ג יא), "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָֽׁבְתָּ" (דברים ח יב), "מִמִּי נָעָ֑מְתָּ" (יחזקאל לב יט), "וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָֽלְתִּי" (בראשית לא לח) וכן רבים בקמץ.

וכבר באו מהם בהפסק בפתח: "הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי" (בראשית כז ב), "וַאֲנִי זָקַֽנְתִּי" (בראשית יח יג), "נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַ֑עְתִּי" (תהלים לה טו), "לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַֽלְתִּי" (נחמיה ה יד), "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַ֑דְתָּ" (תהלים קב כו), "וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּֽרְתָּה" (תהלים פט מה), "וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְיָ שִׁוַּ֑עְתִּי" (תהלים פח יד), "וְעָרִים נָתַ֑שְׁתָּ" (תהלים ט ז),

נימוקי רבי אליהו בחור

1. א"א: אבל "וְהוֹצֵאתָה", "וְהוֹצֵאתִי" הם מלרע כדינם, כי הם מבנין הִפְעִיל.