ספר יוחסין מאמר שני אות הה"א
אות קודמת – ספר יוחסין – מאמר שני – אות הבאה
אות הה"א
עריכה- [הגרוס בן לוי. פרק מל"ה.[1] יעב"ץ].
- הדמך: בתחילת זבחים, אמר ליה רבינא לרב פפא: לא הוית גבן בי הדמך כי רבה שונה וכו'. ולא ידעתי מי הוא זה, ונראה שם מקום.
- ואכתוב בכאן מה שפירש רב צמח גאון: מנעו בניכם מן ההגיון, מלהגות במקראות שהן נוטין למינות. אבל "צדיק אתה כי אריב אליך" יוכלו להגות, שיש שם תשובה: "את רגלים רצתה" וכו'. ורש"י בפרק תפילת השחר, כי להגות הרבה בפסוק, אי נמי משיחת הילדים. ויש מפרשים ההגיון כפשוטו, חכמת ההגיון; ואמרו "מנעו בניכם" ולא עצמיכם. אבל בפרק חלק נראה כפירוש רב צמח גאון.
- הון בריה דמר זוטרא אמר לרבינא, בפרק הספינה. והוא כמו שיאמר "הונא". וכן הון בריה [דרב] נחמן אמר לרב פפא, קם רב פפא ונשקיה ארישיה ויהב ליה ברתיה בנשוי, כדאיתא בהוריות. והוא רב הונא בריה דרב נחמן, אמר רב הונא מר בריה דרב נחמן לרב אשי (בבא מציעא מז א). ואם כן האריך ימים, או הם שניים.
- רבי הונא אחיו של ר' אחא בירושלמי.
- ר' הונא בר אבין הכהן, ואמר כי ר' אבהו ור' אבא עושין וכו', אמר ר' הונא הכהן אמר ר' שמואל בר זעירי, וכן ר' אלעאי ור' אבין.
- רב הונא בריה דרב איקא תלמידו של רב אבהו, ורב כהנא חבירו, ורב הונא בר איקא הוה דייק יותר וגמר שמעתתא מרביה.
- וכן אמר רב ספרא נקיטתא דרב הונא, ואמר רב הונא הלכה כרבא. אמר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרב הונא. ונראה שהאריך ימים, או הם שניים, או זה שאמר רב אשי יהיה רב הונא בריה דרב יהושע.
- ורב חיננא אחיו, מה שנתנו עיניהם בו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כשבירך ברוך חכם [הרזים] ואמר ברכה שלא תיקנו חז"ל (ברכות נח ב).
- אמר ר' הונא בר אמי אמר ר' פדת אמר רבי יוחנן (ברכות נה ב).
- רב הונא בר אשי אמר רב (סוטה טז ב).
- רב הונא בבלאה, ור' זירא קורא לו רב הונא דמן בבל. ופרש רש"י בפרק שלשה שאכלו, היינו רב הונא סתמא.
- והיה חכם גדול, כי רבא שאל חכמתיה דרב הונא. והיה תלמיד מובהק לרב, בפרק מפנין בשבת ובסוף יום טוב, אמר רב הונא אמר רב.
- והוא קיבל מרב, ואפילו ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דארעא דישראל כייפי להו, ורב הונא קרי בכהני אף על פי שלא היה כהן. אבל רב אסי תלמיד חבר לרב היה גדול מרב הונא.
- ורב הונא היה קורא בי"ג אמוראי, רוצה לומר מתורגמנים לעם, שהיה העם רב מאד, שהיה האבק של העם עולה לשמים. ואמרי במערבא, קם ליה מתיבתא דרב הונא בבלאה, והוו פיישי עמו לעולם שמונה מאות רבנן. והוא אמר לרב נחמן: "מר היכי דאין?"
- וחביריו של רב הונא, רב יהודה בר יחזקאל, ורב נחמן בר יעקב, ורב כהנא הראשון, ושילא בר אבינא, ורב אסי. ואמר ריש גלותא לרב הונא.
- וסתם דייני סורא שהיא מתא מחסיא, רב הונא ורב חסדא תלמידו. ותימה על רש"י, שפירש בפרק "הדר עם הנכרי" כי רב הונא הוא בפום בדיתא. והאמת כמו שאמר בעל דורות עולם, כי היה בסורא. וכן נראה בסוף פרק קמא דסנהדרין.
- ושם אשתו חובה. ובערוך, רב צמח גרס חוכה בכ"ף. ולא נתקיים לו זרע כל ימי רב אדא בר אהבה, משום מעשה דפרק מרובה, שהיה שומרת בהמה דקה וכו', וכן מעשה אחר בפרק "שני נזירים", שהקיפה ראש הקטן וכו'. ויש מי שפירש כי חס ושלום שקלל, אלא דרך ניחותא, או תמיה: וכי קברה בניה שאין לה מי שיקיף בנה הקטן? אלא היה כשגגה שיצא מלפני השליט ולא אתקיים ליה.
- ונראה כי כבר היה לו לרב הונא בנו העניו רבה בר רב הונא קודם זה המעשה, בעבור כי רב הונא מת קודם רב אדא בר אהבה כפירוש רש"י. ולפי דעתי מת רב אדא קודם רב הונא, או היה לו מאשה אחרת.
- ובפרק קמא דברכות, כי נתחמץ לו יין של ארבע מאות חביות וכו' ומכרן בשווי היין הטוב. והיה אסתניס רב הונא, כדאיתא בפרק כל הבשר. ובפרק ג' דתענית, רב הונא ורב חסדא מחסידי דבבל, וחסידי ארץ ישראל ר' יונה ור' מני בנו.
- ולדעת ר"ת ז"ל אמרי בי רב הוא רב הונא, כדאיתא בפרק פרה ובסוף פרק קמא דסנהדרין ובפרק כיצד הרגל. תוספות, סתם אמרי בי רב הוא משמיה דרב.
- ובסוף מועד קטן פירש רש"י ז"ל על "גזע תרשישים עלה מבבל וספר תורה עמו" על רבה בר רב הונא, כי רב הונא ראש גולה דעדיף מנשיא דארץ ישראל. ואינו נראה זה בתלמוד בקדושין, כי רב יהודה הלך אליו, ואמר לו שילך לרב נחמן חתן ראש גולה משום כבודו, וכן כתב בעל דורות עולם כי היה קרוב לראש גולה. ובפרק המוכר את הבית, אמר ליה רב נחמן לרב הונא: הלכתא כוותן או כותייכו? אמר ליה: הלכתא כוותייכו, דשכיחי דייני דמקרבי לריש גלותא.
- ובפרק קמא דסנהדרין, רבה בר רב הונא כי הוה מנצי בהדיה ראש גולה אמר: לא נקיטנא רשותא מינייכו, דאנא נקיטנא מאבא מרי רב הונא, ואבא מרי מרב, ורב מרבי חייא, ור' חייא מרבי. ופירש רש"י ז"ל, איני כפוף לראש גולה.
- וזה רב הונא היה גוצא, רוצה לומר קטן הגוף. ובריך לו רב רבו כשמשכן חגורו להביא יין לקידוש, דתיטום בשיראי ודתאה. בערוך תרגום עשב דתאה. ונתקיים ברכתו. ורב הקפיד למה לא אמר לו רב הונא, גם אתה תהא מבורך, כדאיתא במגילה בפרק בני העיר.
- וביומא דעיבא מפקין ליה בגוהרקא דדהבא.
- והיה בונה בתים משלו, אם היו רעועות ולא היה לבעליו ממון. וכן בכל ערב שבת, כל ירקא דהוה יתיר לגינאה, זבין ליה ושדי ליה לנהרא וכו' בתעניות.
- ורב חסדא הכהן תלמידו, וקרוב לתלמיד חבר. ואמר לו רב חסדא בסוף פרק אלו מציאות לרב הונא: תלמיד ורבו צריך לו, ואמר לו רב הונא שלא היה צריך לו, והתענה רב חסדא מ' יום על שהקפיד לרב הונא, ורב הונא התענה גם כן מ' יום על דחשדיה לרב חסדא.
- וכשמת רב הונא העלוהו לארץ ישראל, וקברוהו במערת ר' חייא ובניו. וכשהכניסוהו למערה, אמר ליה יהודה בנו של ר' חייא הגדול, שהיה שם קבור מימין אביו, לר' חזקיה אחיו, קום, כי רב הונא בא. וכשקם, היה עמודא דנורא, ונבעת ר' חנא תלמידו של רב הונא. ורב חנא הכניסו למערה, כי בן י"ח שנים היה כשלמד כל התלמוד מרב הונא, ולא ראה קרי. והוא העיד על רב הונא שנפסק לו רצועה דתפילין, וישב מ' יום בתענית. ורש"י ז"ל גורס, איתהפיכא ליה רצועה דתפילי, וישב מ' יום בתענית, דלא הוי לבר, דצריך שיהא אותיות שדי נראות מבחוץ בקשר של רצועה, ולכן התענה.
- וריבץ תורה בארץ ישראל כר' חייא. ומת רב הונא פתאום, והיו דואגים כי היא מיתה חטופה, עד כי שם אמרו משם רב הונא עצמו, כי זה הוא קודם שהגיע לגבורות, אבל הגיע לגבורות, שהוא פ' שנה, הרי זו מיתת נשיקה, כמשה אהרן ומרים. ורב הונא עבר מפ' שנה.
- והיו אז בארץ ישראל ר' אמי ור' אסי ור' אילא ור' חנינא. נראה לי כי זה ר' חנינא פפי. אבל רב חסדא היה בבבל בזמן פטירתו, שהיה תלמידו.
- ור' חלבו אמר שרב הונא לא ישב על מיטה שספר תורה עליה.
- וב"אדם וחוה" [2] כתוב בתשובת הגאונים ז"ל, דמי שנהפכה לו הרצועה כשמניחן, מה שבפנים לצד חוץ, ולא תיקנה, בין של ראשו בין של ידו, חייב לישב בתענית, דפושע הוא. אבל לחייבו להתענות מ' יום כרב הונא כשנהפכה לו רצועה של ראש – לא, דמרוב חסידות הוא דעבד. ונראה זה כפירוש רש"י ז"ל, שאמר שהיה זה בראש רב הונא.
- ובירושלמי קורא לו רב הונא רבה בשם רב.
- ור' אבא דרש על רב הונא, ראוי היה רבינו שתשרה שכינה עליו, אלא כי בבל גרם וכו'.
- וכן לבנו רבה בר הונא ולרב המנונא, העלום ביחד ארונם לארץ ישראל, ועבר בגשר הגמל שהיה נושא לרבה בר רב הונא בראשונה, כי היה גדול בן איש גדול, שהוא רב הונא; אבל רב המנונא הוא היה לבדו איש גדול.
- ואמרו שרב הונא היה מ' שנה ראש ישיבה. ורב ספרא תלמידו היה שם בעת מותו, וכן רב חסדא, כאשר אמרתי.
- ולא ידעתי אם הוא זה רב הונא זוטי, כי גם שם בנו רבה. או כדי להבדילו מרב הונא הידוע. וכן נראה, כי רב הונא זוטי בנהרדעא.
- ורב הונא עשה שבעים ספרי תורות, ולא אתרמי אלא אחד שיהיה הקיפו כאורכו. וזה צריך עיון.
- גם כשמת רב חסדא היה שם ר' יצחק בר אמי.
- גם זעירי היה רבו של רב הונא, "אמר רב הונא אמר זעירי".
- רב הונא בגדתאה, והיא עיר גדולה מאד בבבל, ועוברין בה נהר חידקל ונהר פרת, ושמה בגדתאה, או הם שניים.
- ר' יהודה חלש, על לגביה רב הונא בגדתאה.
- רב הונא בר ביבי בשם רב.
- אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון. מר בריה דרב נחמיה אמר לרב אשי.
- רב הונא בר ברכיה משום ר' אלעזר הקפר.
- ר' הונא מברניש אמר לרב אשי. נ"א רבא מברניש. וברניש שם מקום, ג' פרסאות מבית הכנסת של דניאל.
- הונא מדמהריא שם מקום, בפרק דיני ממונות, בפרק ב' דראש השנה. ובנו של זה הוא רב דימי שאמר לרבינא בנהרדעא.
- רב הונא מדסקראה אמר לרבא. נ"א רב יהודה מדסקרתא.
- רב הונא בריה דרב הלל בירושלמי.
- רב הונא וורדאן, שם מקום, ואמר רב חסדא: אשתיק וורדאן. נ"א רב חיננא וורדאן.
- רב הונא זוטי מנהרדעא, ולרבה בנו שלח רב נחמיה בריה דרב יוסף וכו'. ואולי הוא רב הונא, שהיה קטן הגוף, או משום שהיה רב הונא הידוע תלמיד רב בזמנו ראש ישיבה וגדול הדור קראו לו זוטי, אבל השם של בנו – זה וזה אחד.
- ובסוף אין צדין נראה כי הוא רב הונא עצמו, כיוון שרב נחמן אמר לבנו "אבא", פרש רש"י ז"ל: חבר.
- הונא בריה דמר זוטרא, בזמן רב אשי.
- ר' הונא בר חיון, ואמרי לה בר חליון, והוא צורגא מרבנן, ואמרי לה מארי לרב אשי בפרק ר' אליעזר דתולין (שבת קלט ב) .
- ר' הונא בר חייא, אבוהי דלוי, שהיה זה לוי בן בתו של ר' ירמיה בר אבא. וזה רב הונא בר חייא, ורב הונא סתם תלמיד רב, שניהם היו בזמן אחד עם שמואל ורב. וזה היה גם כן אחר שמת רב הונא, ובזמן רב נחמן שחלק כנגדו. ובפרק יש נוחלין, ור' טבלא ור' חנינא בר שלמיה, גם כן עם רב נחמן, ור' אבא ורב הונא בר חייא אמרו לו, שבאו לפני רב חסדא ולפני רב יהודה. אמר ליה רב הונא בר חייא לרב יהודה, אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל. ואשתו היתה בת ר' ירמיה בר אבא תלמיד חבר לרב.
- רב הונא בר חיננא, בעא מרב ששת, ובנו למד עם רב פפא. אמר רב הונא בר חיננא אמר רב. אמר רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן. יתיב רב הונא בר חיננא ורב הונא בר נחמן קמיה דרב חסדא. רב הונא בר חיננא מותיב בדין לרב פפא, רוצה לומר שניסה אותו. אמר ליה רבא לרב הונא בר חיננא ולרב הונא בר נחמן וכו'.
- רב הונא בר חלוב בעא מרב נחמן, ויהיה אח לרב יצחק בר חלוב.
- רב הונא בר חנילאי אתא לקמיה דרב הונא, וגברא רבה הוה.
- רב הונא בר רב יהודה. ונראה שאביו הוא רב יהודה סתם. אמר ליה רב הונא בר יהודה לרב יהודה. מר יהודה איקלע לבי רב הונא בר יהודה. אמר ליה רב ששת לרב הונא בר יהודה. אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת. אמר רב הונא בר יהודה אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן.
- רב הונא בריה דרב יהושע, אדם גדול בתורה. ובפרק כל כתבי הקדש ובפרק קמא דקדושין, שלא הלך ארבע אמות בגילוי הראש. והיה עם רב נחמן בר יצחק ורב פפא, ושניהם היו ראשי ישיבות, אבל זה רב הונא לא נזכר לראש ישיבה, אלא ראש לבני גילו, כדאיתא בחלומות פרק הרואה. ורב הונא זה היה עשיר, כדאיתא בפרק בתרא דהוריות. ורב פפא ורב הונא בריה דר' יהושע. ובסוף פרק עושין פסין, כי רב פפא ורב הונא זה תלמידי רבא. רב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא לפני ר' אידי בר אבין, ואמר להו "דרדקי", ולפני רבא, קרא להם "קאקי חיוורי", רוצה לומר זקנים לבנים בשיבה. רבה בר שמואל ורב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא כריכי רפתא, רב הונא כרך רפתא עם רב פפא, ובעוד שאוכל רב הונא אחד, רב פפא אכיל ארבעה, ואתר כך כריך רפתא עם רבינא והיה אוכל שמונה. אמר רב הונא, מאה פפי ולא חדא רבינא, כדאיתא בפרק האשה בפסחים. וזה רב הונא ורב פפא היו בחופתו דבריה דרבא, ושניהם ראו חלום אחד, ורב פפא ראש ישיבה, ורב הונא ראש לבני גילו. וזה האריך שנים רבות.
- רב הונא בר יוסף אמר ר' אושעיא.
- רב הונא בריה דר' ירמיה בר אבא, והוא אביו של רב מארי. נוסח אחר: רבינא בריה דר' ירמיה בר אבא.
- רב הונא הכהן בן משה בר עצור, בסוף בתרא ובגמרא דערכין בפרק שום היתומים, משה בר עצרי ערבא דכלתיה הוה. רב הונא בריה צורבא מדרבנן הוה ודחיקא ליה מלתא. אמר אביי: ליכא דנסבי עצה לרב הונא דליגרשה לדביתהו ותתבע כתובתה מאבוה וליהדר נהדרה. אמר ליה רבא, והאנן "ידור הנאה שלא יחזירנה" תנן. ואביי, אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש? פרש רש'"י, שיאמרו לו "דור הנאה"; ילך בצנעא ויגרשנה. לסוף איגלאי מילתא דכהן הוה. אמר אביי: בתר עניא אזלא עניותא. ומי אמר אביי הכי? והא הוא דאמר: איזהו רשע ערום? זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג. כי מי שאמר בשעת מיתה: נכסי לך ואחריך לפלוני, יוכל הראשון למכור ולאכול, ואין לשני אלא מה ששייר ראשון. וזה אסור לתת עצה זאת לראשון. בריה שאני, וצורבא מרבנן שאני, וקבלן שאני, שהיה ביד אביו מטלטלי הכתובה. ידענו כי היה חכם וכהן, ובזמן אביי ורבא היה.
- רב הונא הכהן בר אבין.
- אמר רב הונא הכהן בשם רב אחא.
- הונא מר בריה דרב אידי ורב אדא בר מניומי שאלו לרבינא.
- רב הונא מר בר חייא, אמר בר חייא אמר לרב אשי, ויש נוסחא: רב הונא מר בר אייא וכו'.
- הונא מר בריה דרב נחמיה אמר ליה לרב אשי.
- הונא מר בר מרימר קמיה דרבינא.
- אמר רב הונא בר ליואי.
- רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי תלמידי רבא, והוא אמר משמיה דרב אחא בר יעקב, וכן אמר משמיה דרב אחא בריה דרב איקא. וזה רב הונא היה מצוי אצל רבא, וכשמת רבא, הלך ללמוד עם רב פפא ולא למד.
- ר' הונא בר מניומי אתא לקמיה דר' יוסף.
- ר' הונא בר מתנה אמר לרבה. וכבר ידוע כי רב מתנה חבר לר' יהודה.
- רב הונא בריה דרב נתן אמר לרב אשי. וזה היה אדם גדול בתורה וגדולה, אלא כי בזמן רב אשי הוה כייף ליה, כדאיתא בפרק הניזקין בגיטין וכן בסנהדרין. ובסוף מועד קטן, בעבור כי אין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא, מת רב אשי כדי שימלוך רב הונא בר נתן. ורב פפא איקלע בביתו, והוא אמר לרב פפא ולרב נחמן בר יצחק. ונראה מזה שהאריך שנים. ובפרק ב' דזבחים, דהוה קמיה דיזדגראד מלכא, ותיקן לו אבניטו שהיה למעלה מאצילו והשפילו למטה, כדי שיהא נאה במלבושיו [כ]הנים, שנאמר: "לא יחגרו ביזע", ואמר לו המלך שבני ישראל נקראו כהנים, שנאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", ואמר לו אמימר: איקיים בך "והיו מלכים אומנייך". ובפרק כיצד צולין אמרו ליה הרבה דברים, וגם אמרו לו: מאי טעמא קרית לשמך "רב הונא", אמר: בעל השם אנא, רוצה לומר כי גדול אני. ורש"י פרש, כי כן קראו לו בנעוריו. ור"ח פירש "בעל השם", כי עשו סמיכה וקראוני "רב הונא".
- רב הונא בר סחורה לפני רב המנונא, ובסוף בכורות לפני רבא.
- רב הונא בר סימון.
- רב הונא בר סמא בירושלמי.
- רב הונא בריה דרב פפי, ובנו נקרא מר זוטרא שהיה בזמן רבינא.
- רב הונא צפוראה ור' יוסי מדאה לפני רבי רבה (חולין נא א). ופרש רש"י, רבי רבה, רבי יהודה הנשיא. וכן פרש רש"י ב[אותו] פרק עצמו על רב ששימש רבי רבה, הנשיא. ואני תמה, כי הא' הוא ידוע, שהוא רבינו הקדוש; והאחר נראה לי שהוא ר' יוחנן, שהוא רבי סתם. ואינו נראה שיהא זה רבינו הקדוש, כי אם גדול הדור בימי האמוראים; כי רב עוירא היה שם, שהיה מפטיר כנסיות, וה[יה] בזמן ר' ספרא ואביי ורבא בפרק אלו טרפות[3]. וזה רב הונא נראה שהוא תלמיד ר' יוחנן בפרק אחרון של ראש השנה, אמר רב הונא ציפוראה אמר ר' יוחנן, ובפרק סדר תעניות ירושלמי, רב הונא רבה דציפורי אמר אסותיה[4] חפו הארון בזהב ואנחנו באפר בתעניות.
- רב הונא בר רב קטינא בעא מרב הונא: טעם, מה הוא שיבדיל? בפרק ערבי פסחים. ובפרק קמא דחולין, אמר רב הונא בר קטינא, אמר רב הונא בר קטינא אמר ריש לקיש.
- רב הונא בר קפרא בריש פרק אמר רבי שמעון [5].
- רב הונא ראש גלות, בבבל בזמן רבי, ומת בחיי רבי ונקבר בארץ ישראל, והיה מזרע יהודה מיהויכין המלך מצד הזכרים, אבל רבי היה מצד האם מיהודה ומצד האב מבנימין, כמו מרדכי. וזה שהיה רבי מצד האם, רוצה לומר הלל הזקן, ראש המשפחה של רבינו הקדוש, שהוא שביעי לו. וזה בבראשית רבה פרשת "ויזכור אלוהים את נח", וכבר הארכנו בזה בסדר התנאים, ושם כל המעשה (צד 18 א, ג6 א).
- רב הונא בריה דרבא מפרזיקא אמר לרב אשי.
- רב הונא רבה מצפורי.
- רב הונא בר תחליפא ורב פפי ורמי בר אבא.
- רב הונא בר תורתא בא לפני שמעון החסיד, וראה נחש כרוך על הצב ויצא מהם ערוד וכו', כדאיתא בפרק "העור והרוטב" (חולין קכז א), והוא קודם האמוראין וסוף התנאים. גם יש רבי חנינא בר מרתא ורבי אלעזר בר תורתא. ובמדרש, שהיה גר, ומפני שפרתו היתה שומרת השבת, שלא היה יכול להכריחה לעשות מלאכה בשבת, חזר יהודי, ונקרא בן תורתא.
- רב הונא דודו של רבינא זוטי בא לפני רב אשי.
- רב הונא: מצאתי בספר החדש בדפוס, שהוא הליכות עולם: רב הונא הוא תלמידו של שמואל, כדמפורסם בהרבה מקומות בתלמוד. אבל יש רב הונא אחר שהיה רבו, כדמשמע בפרק קמא דחולין: בעא מיניה שמואל מרב הונא: מניין למתעסק בקדשים וכו', וכן במקומות אחרים. עד כאן דבריו.
- אבל אני אברהם זכות מצאתי בפסקי הרא"ש בפרק הזהב, וכן בתוספות בפרק קמא דגיטין וזה לשונו: ורב הונא היה גדול אף משמואל רבו, דאמרינן בריש גטין, בעא מיניה שמואל מרב הונא: שניים שהביאו גט וכו', ובפרק קמא דחולין: מניין למתעסק בקדשים וכו', עד כאן. ואני אומר, כיוון שרב הונא – רבו המובהק הוא רב, כמו שנראה בתלמוד, והוא כמו כן גדול, רב הונא – רבי אמי ורבי אסי כהני תלמידי דרבי יוחנן כייפי מקמיה, אינו תימה שישאל שמואל ממנו. ואל תתמה מזה, כי רב אסי שהיה תלמיד רב היה גדול משמואל, ולא היה שמואל נכנס קודם לו, כדאיתא בפרק "מרובה", ועוד יותר מזה ומזה, כי הוא היה נהוג כתלמיד. בפרק ב' דזבחים: בעא אבוה דשמואל משמואל, אף על גב שהוא בנו ותלמידו, ואמר לו אביו לשמואל: אשתבשת וכו'. וכן בפרק רבי ישמעאל, בעא מיניה רבי ינאי מרבי יוחנן, אף על פי שהוא תלמידו. וכן בהוריות, בעא רבי מרב: מה אני בשעיר וכו', אף על פי שהוא תלמידו. וכן עוד שם, בעא רבי מרבי חייא וכו'.
- והתוספות בפרק קמא דחולין: בעא שמואל מרב הונא, משמע שהיה שמואל קטן ממנו, וכן בריש גיטין. אבל בפרק "יש בערכין" משמע שהיה רב הונא יושב לפני שמואל כתלמיד. ובפרק קמא דגיטין, יתיב רב הונא קמיה דרבי ירמיה, ורבי ירמיה חבר לרבי זירא תלמיד דרב יהודה, ורב יהודה תלמיד שמואל ורב, והיה קורא רבי לרבי ירמיה ולרב הונא דרדקי כדמוכח התם. ויש לומר דתרי רב הונא הוו. ומיהו ההוא דערכין תלמיד רב, כדמוכח התם, עד כאן.
- ולפי מה שאמרו התוספות – נראה כי הם שלושה: אחד גדול משמואל, והשני תלמיד רב, והשלישי קטן מרבי ירמיה. ולפי האמת, נראה שהם שניים: האחד תלמיד רב וגדול משמואל, וגם כמו תלמיד חבר לשמואל, והכל אחד. אבל השני הוא בארץ ישראל תלמיד רבי יוחנן, וחבר קצת לשמואל ולרבי ירמיה או תלמידו.
- רב הונא ורב הושעיא תלמידי רבי יוחנן, בעא רבי יוחנן למסמכינהו ולא נסתייעא מילתא, שהיו כהנים מבית עלי, שנאמר: "ולא יהיה זקן" וכו', ואילו זקן ממש, הא כתיב: "ימותו אנשים"! אלא זו סמיכה, והאמר רבי יונתן: אין נסמכין לבית עלי. ונראה לי כי שמואל שלא זכה לסמיכה שיסמכהו רבי, שאולי היה מבית עלי. ופירש רב צמח גאון: למסמכינהו, להושיבן בשבעים סנהדרין, כמו שאמרו: סמיכת זקנים בשלושה.
- רב הונא ורבי חזקיה תלמידי דרבי ירמיה אמרי, ואולי הוא רב הונא בר אבין.
- רב הונא ורב יצחק בר יוסף יתבי קמיה דרבי ירמיה בפרק קמא דגיטין.
- רב הונא ורבין קמיה דרבי ירמיה.
- הונא: שרא אמימר להונא למינסב, אמר ליה רב אשי.
- רבי הוריינו אחוי דרב שמואל בר סוסירטי בירושלמי.
- הושעיא בר זעירא, ויש גרסא הושעיא בר זבדא (בכתבי יד זעירא), או הושעיא בר ניוורא בפרק אחרון מתעניות (תענית כו ב). ואולי הוא בן רבי זירא.
- הושעיא הכהן תלמיד רבי חנינה.[6]
- רבי הושעיא בן לוי, ונואה כי הוא רבי יהושע בן לוי, ואולי הוא טעות.
- רבי הושעיא בריה דרב שימי מקיסרין בשם רבי יצחק בר זעירי.
- רב הושעיא קומי רבי אמי.
- רב הושעיא ורב הונא בעא רבי יוחנן למסמכינהו, ולא אסתיעא מילתא, שהיו מבית עלי, שנאמר "ולא יהיה זקן" וכו', כמו שכתבתי למעלה ברב הונא חבירו.
- רב הושעיא ורב חיננא אושכפי ועושין מנעלין לזונות ולא סלקי עינייהו לראותן, תלמידי רבי יוחנן.
רב הושעיא ורב חיננא עסקי בהלכות יצירה ואיברי להו עגלא תליתאי, פירש רש"י בפרק הדר עם הנכרי, שליש העגל בגידול, שאז הוא טעמו. ויש מפרשים שלישי לבטן. וקשיא לי, איברי להו עגלה תליתאי, מה בטן היה שם שיהיה שלישי לבטן, עד כאן דברי רש"י. ונראה לי דלא קשה שיהיה נברא להם כל כך טוב כמו שלישי לבטן לשבח שמות הקב"ה.
ויש אומרים כי אלו היו אחיהם של רבה בר נחמני האמורים בסוף כתובות, ואם כן היו כהנים. וכן נראה בפרק שנים אוחזין (בבא מציעא ו ב), כי רב חיננא ורב הושעיא אמרו לרבה: כי אזלת לרב חסדא לכפרי בעא מיניה וכו'[7]. ונראה גם כן כי הם רב הושעיא ורב הונא שאמרנו למעלה שהם מבני עלי, כמו שהיה רבה בר נחמני.
- בעא רב הושעיא מרב יהודה ואמר לו: בני. אמר אביי, כבר תרגמה רב הושעיא בבבל. כי סליק רב הושעיא אשכחיה לרבי אמי. והנראה אח רבה בר נחמני. בעא רב הושעיא מרב אסי. ובפרק החובל, אזל רבי אבא אמרה קמי רב אושעיא ורב אושעיא קמי רב יהודה.
- רב הושעיא רבה רבו של רבי יוחנן, כבר כחבנו אותו באות האל"ף.
- [הורמיז שם מובהק דנכרים גיטין יא א. יעב"ץ.]
- היהי: אמר ליה בר היהי להלל. אמר ליה אליהו לבר היהי, ואמרי לה לרבי אלעזר, לא מצא מידה טובה וכו', שנאמר: "הנה בחנתיך בכור עוני" בפרק קמא דחגיגה. ויהיה זה אבוה בר היהי שהיה בזמן שמואל או מנימין אחיו.
- הינק: אמר ליה רב אידי בר אבין לרב חסדא, במתניתא דרב הינק כותיך, נוסח אחר: בר הינק, נוסח אחר: דבי בר הינק.
- רב הלל חבר רב אשי. אמר ליה רב הלל לרב אשי, כי הוינא בי רב כהנא.
- הלל בריה דרבי וולס, נוסח אחר: בריה דרבי אילס, ממשה ועד רבי לא עמדה תורה וגדולה במקום אחד, ונראה שהוא בזמן רבי. ואולי הוא מה שאמרנו למעלה, בעא הלל מרבי. וזה המאמר מוזכר בפרק רבי ישמעאל בעבודה זרה, ובפרק הניזקין, ובפרק אחד דיני ממונות.
- רבי הלל בריה דרבי זעירא בירושלמי.
- הלל הנשיא העשירי להלל הזקן, וזה בנו של רבי יהודה הנשיא המחזיק ידי רבי יוחנן ורבי אמי.
- כתב רבי אברהם בר חייא בספר העיבור במאמר ג' פרק ז, שאלה מרבינו האי גאון, כי רבי הלל בן רבי יהודה הנשיא שעשה העיבור היה בשנת חר"ע לשטרות, ואם כן היה עד סוף ימיהם של אביי ורבא. וכן בפרק ד' ממאמר רביעי מיסוד עולם, כי רבי הלל בן רבי יהודה דהוא רבינו הקדוש. וזה הלל החסיד, כיון שראה הגלות גברה, היה ירא שיבטלו הסמיכה, ואם חס ושלום תתבטל, יהיו ישראל בלא ראש חודש ומועדים וצום כיפור ומצות שופר וסוכה ולולב וערבה ומצה ואיסור חמץ, שכל זה תלוי בקריאת וקידוש בית דין העומדים במקום משה ואהרן עליהם השלום, "החדש הזה לכם", בידכם תהא מסורה. בא ותיקן ברוב חכמתו חשבון העיבור שמצוי בידינו והמולדות, כמו שהיה מקובל בידו מאבותיו עד דוד המלך עליו השלום ועד משה מפי הגבורה. והוא עם בית דינו קידש כל החודשים והמועדות, וסדר הי"ט שנים הפשוטות והמעוברות כמו תקופת רב אדא בעניין האביב, שלא יהיה י"ו בניסן שהוא יום העומר אלא בתקופה חדשה של ניסן ואביבות. וכן תיקן הדחיות בראש השנה בעבור יום הכיפורים שלא יבא ביום ו' ויום א', ויום ערבה שלא יבא בשבת, וכן י' בטבת. וכן דחיות מולד זקן, וגטר"ד בכל שנה פשוטה, ובט"ו תקפ"ט בשנה שלאחר עיבור, כמו שהטעם של כל זה כתוב בספרו. הכל תיקן וקידש עד שיבא משיח צדקנו בן דוד ויבנה בית המקדש.
- וכל זה סיבב השם יתברך וחתעלה, ולו נתכנו עלילות לתת בליבו לעשות זה הדבר, לקיים הכתוב: "כי לא תשכח מפי זרעו", כאשר כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות הקצר שעשה עם הי"ד עיקרים למצוות. וזה היה בזמן אביי ורבא, וכן כתב רבי שמעון דוראן בפירוש האזהרות.
- רבי הלל בן פזי.
- הלל ברבי שמואל בר נחמני, נוסח אחר: בר בריה דרבי שמואל בר נחמני.
- בעא הלל מרבה, ואביי היה שם.
- בעא מיניה הלל מרבי בפרק המוכר את הספינה, וזה בזמן רבינו.
- אמר הלל משמא דגמרא בפרק ערבי פסחים, פירש רבינו ניסים: שם אמורא הוא. ובפרק השולח גט: והא תני הלל, אין כותבין פרוזבול, פירש רש"י: אמורא. ובפרק עשרה יוחסין, אמר שמואל: הלל שונה עשרה יוחסין וכו'.
- הלל ויהודה בני רבן גמליאל, בפרק מקום שנהגו היה נראה שהם נכדיו של רבי , אבל כיוון שמביאין בברייתא וכן בפרק ?? דשבת בתוספתא וכן בפרק ה' ממסכת שמחות, נראה שהיו בניו של רבן גמליאל דיבנה.
- רב הלל אמר לרב, ואולי הנוסחא לרבא או לרבה, או יהיה אשר היה בזמן רבי.
- [הלל בריה דרבן שמעון בן גמליאל פרק המוציא דף פא, א בסופו. יעב"ץ.]
- הלל: אמר לו בר היהי להלל, נראה שהיה בזמן רבי אלעזר, ועוד צריך עיון.
- רבי הלל: אמר רב יוסף שרי ליה מרי לרבי הלל, דאמר כבר אכלוהו בימי חזקיהו ואין משיח לישראל, שהרי זכריה בבית שני אמר גילי מאד בת ציון וגו'. ווש"י פירש, ימחול לו הקב"ה, שאמר אין משיח ישראל אלא הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאל אותם לבדו, ואלו זכריה בבית שני אמר הנה מלכך יבא לך. ואחרים פירשו שאין הוכחה בכתובים מבואר, נוכל לומר אותם על חזקיה עם סנחריב, אבל ביאת המשיח נאמין על פי הקבלה, כמו שאמר משה בפרשת אתם נצבים. ורב יוסף אמר כי גם על פי הנביאים, שהרי זכריה היה בבית שני וחזקיה בבית ראשון.
- וזה יהיה הלל שאמרנו שהיה בזמן רבה ורב יוסף, כי רב יוסף אמר שרי ליה. או הוא אשר היה בזמן רבי. ובפרק הספינה הוא ורבי עמו בברייתא.
- בר המדורי: אמר בר המדורי אמר שמואל, ושמו בר המדור, כדאיתא בראש שמונה שרצים, אמר בר המדור הוה קאימנא קמיה דשמואל, כי מטא וכו', אמר בר המדורי אסברה לי, פירש לי טעמו של דבר, ופירש רש"י שם חכם. ובעל הערוך פירש חמדודי כמו בחי"ת, פירוש, מיחם דוד, רוצה לומר בר מיחם יורות וסירות, ואם כן הנוסחא שלו בשני דלתים.
- רב המנונא סבא חבר רב הונא[8] בכתובות בפרק נערה. התוספות, תרי רב המנונא, האחד גדול מרב יוסף ומרב חסדא חברו של רב יוסף, והשני רב המנונא תלמיד רב חסדא. ובמדרש שמואל, יום שמת רב המנונא נולד רבי אבין, לקיים "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת רבי עקיבא נולד רבי, יום שמת רבי נולד רב אדא בר אהבה, יום שמת רב אדא נולד רב המנונא, יום שמת רב המנונא נולד רבי אבין, יום שמת רבי אבין נולד רבי אושעיא איש טריא, יום שמת רב אושעיא נולד בנו רב אושעיא.
- וזה הראשון תלמיד רב, והשני הוא בפרק קמא דקידושין, כששאלו ממנו החכמים ולא ידע להשיב, ואמרו לו: מה שמך? המנונא. אמרו לו: לא המנונא אלא קרנונא, רוצה לומר מיושבי קרנות. אבל בעל הערוך בערך צנע פירש כי חס וחלילה כי לא ביזוהו, אלא כך אמרו לו: וכי הדגים חמים הם? קרים הם! כי הה"א והחי"ת מתחלפים, לא היה ראוי לקרות לך המנונא אלא קרנונא, ותרגום דג נונא, כל זה דרך צחות.
- אמרי בי רב הוא רב המנונא הראשון. אבל התוספות בפרק כירה אמרו כי בסוף פרק קמא דסנהדרין פירש רבינו תם כי אמרי בי רב הוא רב הונא, וכן ראיתי שפירש רש"י כן בפרק הערל וזה לשונו: אמרי בי רב הוא רב הונא, כמו שאמר בפרק קמא דסנהדרין. ואף על גב שמשנינן התם: אמרי בי רב הוא רב המנונא, היינו היכי דאמרי רב הונא אמרי בי רב, דמוכחא מילתא דאינש אחריני קאמר; אבל היכא דאיתמר סתמא ודאי רב הונא הוא, וכן נראה שם בגמרא.
- ובין זה או זה, אמרי בי רב הוא מרב עצמו, כאשר פירשו הרא"ש ז"ל והתוספות, כי התלמוד הקשו לרב מאמרי בי רב. ובפרק הגוזל עצים וכו' אמר ליה, השתא ומה רב המנונא תלמידיה דרב, ופרש רש"י, רב הונא תלמידיה דרב הוה, דקיימא לן אמרי בי רב הוא רב המנונא בפרק קמא דסנהדרין. אבל התוספות בפרק כירה אמרו כי בסוף פרק קמא דסנהדרין פירש רבינו תם כי אמרי בי רב הוא רב הונא.
- וזה הראשון תלמיד רב, אמרי בי רב הוא רב המנונא, יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא , רב המנונא קמיה דעולא, ואמר ליה: כסף גולגלתך להיכא יהבת? ואמר: לפום נהרא. סוף פרק קמא דיבמות אמר רבי זירא, הא דרב המנונא אמר רב הונא, הא דרב המנונא, ושניהם חברים.
- ומכאן [סוברים] רבינו נסים והרמב"ן ז"ל שהחכמים נוהגים לתת כסף גולגלתא. אגל הרא"ש בפרק דיני ממונות בסנהדרין, מאותו מעשה מבר חמא מלמד משם רבינו נסים גם כן זה הדין, כי בר חמא קבלוה לכרגי דרב פפי דכולהו שני, כי נראה שהיו נותנין כסף גולגלתא כשהיו שואלין לכל איש לבדו, ולא היו חייבין אז הקהל לפרוע בעבורו, זולת כשהמס הוא קצוב על כל הקהל, שאז לדעת הכל יפרעו בעבורו. גם בזה כתב הרא"ש שזה הדבר מבר חמא הוא שידבר בעדו למלך לפוטרו מן המס, ובלאו הכי פטירי רבנן מכרגא, הלכך לא הוי כשוחד מאוחר, עד כאן.
- אמר רבי זירא אמר רבה בר שילא אמר רב המנונא סבא.
- ונקבר בארץ ישראל, שהוליכו ארונו עם העניו רבה בר רב הונא מבבל לארץ ישראל.
- ואולי רב חסדא אמר רבי זירא אמר רבה בר שאלתא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב.
- ופרש רש"י בפרק קמא דשבת, כי רב המנונא קבור בחדתא דארגיז, מקומו של רב, ואם כן בחוצה לארץ הוא, ויהיה האחר קבור בארץ ישראל. או נפרש קבורתו שם חוזר לארגיז, ואינו נראה, אלא כמו שאמרנו. והערוך בערך חדתא דארגיז פירש, סמוכה לבגדד ברחוק פרסה.
- רב המנונא השני בשני רב חסדא אורי במקום אחר, דתלמיד חבר לרב חסדא, אבל [בשני] רב הונא לא. רב ולא זה רב המנונא לא אורי אלא במקום אחר.
- רבא חזייה לרב המנונא כי הוי מצלי פרק קמא דקידושין.
- משתבח ליה רב חסדא לרב הונא (בר) [ב]רב המנונא דאדם גדול הוא. אמר ליה, לכשיבוא לידך הביאהו לידי. כי אתא, חזייה דלא פריס סודריה ארישיה כדרך הנשואים, שהיו רגילין לכסות ראשם כמו שהוא המנהג בתוניס. אמר: מאי טעמא לא פריסת סודרא? אמר ליה: לא נסיבנא. אמר ליה: לא תחזי לאפאי עד דנסבת.
- ועוד בפרק עצמו, סבי דעוקא לא אתו רבנן לפרקיה דרב חסדא. אמר ליה לרב המנונא, זיל צנעינהו. רוצה לומר, שיהיו בביתם, וזה לשון נידוי לחכמים דרך כבוד, הכבד ושב בביתך. אמר להו: מאי טעמא לא אתו רבנן לפרקא? אמרו לו ששאלו מרב חסדא ולא פשיט להו. ואז שאלו גם כן ממנו ולא השיב. אמרו לו: מה שמך? המנונא. אמרו לו: לא המנונא את אלא קרנונא, רוצה לומר, מיושבי קרנות. אתא לקמיה דרב חסדא. אמר ליה, מתניתא בעי מינך. נראה מזה שהיה תלמיד רב חסדא. ובערך צנע תראה למעלה.
- רב המנונא זוטי בהלוליה דמר בר רבינא, חבר רבי זירא. אמרו לו לישרי לן מר.
- ויש נוסחאות רב המנונא סבא, וכן נראה כי הוא היה בזמן אחד.
- ובירושלמי, רב המנונא ספרא שאל לרבי חנינא.
- [הקף אביו של אליועיני כהן גדול. יעב"ץ.]
הערות
עריכה- ^ (כנראה פרק מלאכת המשכן).
- ^ (כנראה "תולדות אדם וחווה" לרבינו ירוחם).
- ^ (ולי הצעיר נראה שמדובר בשני המקומות על רבי יהודה נשיאה, שהיה נכדו של רבי יהודה הנשיא, והיה נשיא בזמן רבי יוחנן. -- נוברצ"א)
- ^ (אולי צ"ל אבותינו).
- ^ (לא מצאתי, לא רב הונא בר קפרא, ולא פרק אמר רבי שמעון, בכל הש"ס).
- ^ בכתב יד הושעיא הכהן לחוד, והושעיא תלמיד רבי חנינה לחוד. המעריך.
- ^ בגמרא דידן: רב חנניה ורב אושעיא. המעריך.
- ^ בפרק השולח דף לט, ב בסופו נמצא רב הונא אמר רב המנונא, ושם נראה דרב המנונא סתמא מקמיה רב המנונא סבא היה. ונראה דתרי רב המנונא סבא או יותר הוו, וכן רב המנונא סתמא סתם טובא הוו, וצריך עיון גם באותו רב המנונא סבא דזוהר איזה היה. אבל באמת אין הכרח לומר תרי רב המנונא סבא מחמת שאמר רב המנונא משמו, כי רב המנונא טובא הוו טפי כדלעיל, דהא בפרק ערבי פסחים ק"ה היה משמש לתלמידי רב, ובכתובות רב המנונא סבא אמר משמיה דרב אדא בר אבא, אף על פי שגם רב אדא בר אבא תרי הוו ויותר כמו שכתבנו לעיל, מכל מקום רב אדא בר אבא הראשון היה בימי רב כמו שכתבנו שם.