ספר הרקמה/שער ה

שער ה

שער דעת האותיות השרשיות והנוספות

כבר נודע כי אותיות לשון העבריות עשרים ושתים אותיות. וצריך לדעת כי עשתי עשרה מהם שרשיות לא תפיל אחת מהנה תוספות בשום מקום, וכי עשתי עשרה מהם יש שתהיינה משרתות, רצוני לומר שיוספו על שרשי השמות והפעלים, ולא תהיינה שרשיות בשמות ההם או בפעלים אשר הם כהם (צ"ל בהם) אע"פ שיהיו שרשיות במקומות אחרים. אבל האותיות השרשיות אשר לא תהיינה נוספות בשום מקום כלל הם הגימ"ל והדל"ת והזי"ן והחי"ת והטי"ת והסמ"ך והעי"ן והפ"א והצד"י והקו"ף והרי"ש. והאותיות אשר תהיינה נוספות הן משאר העשרים ושתים אותיות והן: האל"ף [צ"ל: והבי"ת והה"א] והוא"ו והיו"ד והכ"ף והלמ"ד והמם והנו"ן והשי"ן והתי"ו. ואלה הם תוספות השמות והפעלים, אלא שהאל"ף והוא"ו והיו"ד מהן אמות התוספות, בעבור שהם אותיות המשך. ומיחדים קצתם בשמות מבלי הפעלים, כמו הבי"ת והכ"ף והלמ"ד והמ"ם, כי לא יאמר בְּאָמַר ולא בְּאָכַל ולא כְּאָמַר כְּאָכַל ולא לְאָמַר לְאָכַל ולא מֵאָמַר מֵאָכַל, כאשר יאמר "בְּבֶגֶד צֶמֶר", (ויקרא יג מז) "וּכְבֶגֶד עִדִּים", (ישעיהו סד ה) "לְאִישׁ הֶעָשִׁיר", (ש"ב יב ד) "מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה" (יהושע ו כא). ומה שאמר הכתוב "אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם" (דה"ב א ד), רצוני לומר "בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד" יש בו כנוי נסתר ושעורו 'העלה דוד מקרית יערים ויניחהו באשר הכין לו', כלומר במקום אשר הכין לו, וחסר המקום ונשאר אֲשֶׁר ועמד התאר מעמד המתואר כמו "וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא" (איוב לט ל) "בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל" (שופטים ה כז), ואחר כן חסר אשר כאשר יחסרוהו הרבה מזולת זה, כמו "לְכָל יָבוֹא גְּבוּרָתֶךָ" (תהלים עא יח), "לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים" (עזרא א ה). והראיה על ברור השעור הזה מה שאמר "וַיָּכֶן מָקוֹם לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֶּט לוֹ אֹהֶל" (דה"א טו א), ואמר עוד "וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן יְיָ אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר <עמ' 11> הֵכִין לוֹ" (דה"א טו ג), והענין בזה כלו אחד, אם כן אין הבי"ת נופלת על הפועל החולף כאשר חשב זולתנו, אף לא על (נ"א: אך על) השם הנסתר אלא שהוא ניכר, ובי"ת "בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם" (ויקרא כו מג) גם כן כמוה. ואתה עתיד לראות באור זה בשער באור עניני אותיות התוספות, בבארנו מקומות הבי"ת מהם. וכן מה שאמר הכתוב "כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן" (אסתר א י) איננו פעל חולף כאשר חשבו אנשים אך הוא מקור, והוא כמו "וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע ח כט), "וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת" (ש"א יז נז), ואלו היה ראוי להכנס הכ"ף על הפעלים החולפים לא היה נאמר "וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ" (בראשית לח כט) אך היו אומרים 'כהשיב ידו', ולא היה נאמר גם כן "וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ" (בראשית מ י) אך היו אומרים: 'והיא כְּפָרְחָה' פועל חולף, כי הפעל החולף יותר ראוי למקום הזה מהשם, אבל לא היה אפשר כי הלשון לא יכשירהו. ומה שמחזק הדעת הזאת אמרו "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה" (בראשית יט טו), כי אלו היה נוהג כמו זה היו אומרים 'וכעלה השחר', 'וכמו עלה השחר', כי המ"ם והוא"ו בכְּמוֹ נוספות, כי הכ"ף לקֵרוב ואין אמרו "וכמו" הנה לדמיון כאשר הוא באמרו "כְּמוֹ אֵשׁ" (תהלים עט ה) "כְּמוֹ שַׁבְּלוּל" (תהלים נח ט) וזולתם אע"פ שהמם והוא"ו ג"כ נוספות שמה, אבל השעור 'וכעלות השחר', כלומר עם עלות השחר, ואלו היה אומר 'וכמו עלות השחר' היה נכון. וכאשר הביאו הפעל החולף במקום המקור הפרידו בינו ובין "כְּמוֹ", כאשר תראה כי לא תכנס הכ"ף על הפעלים החולפים, ואין המ"ם והוא"ו ב"כמו" מפריד חזק, בעבור שהם נוספות אין עושין מעשה בענין ולא יתכן לומר 'וכמו עלה השחר'. וכבר באה מלה אחת זרה מהסדר הזה, יתברר לך בשער שלה מספר השרשים, והיא "לְבָרָם הָאֱלֹהִים" (קהלת ג יח). ועל הדרך הזה מהזרות, ר"ל "לְבָרָם הָאֱלֹהִים" וזרות "בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד" (דה"ב א ד), אין צריך לתפוש על המשורר מה שהביאו הדחק אליו באמרו "ואל תתאו חמר, זמן ארוך נשמר, וריחו לא נמר, כְּשָׁקַט בשמרים" (דונש, בפתיחה להשגות על מנחם) ר"ל אמרו "כְּשָׁקַט", כי המשקל מביא דוחק והשעור 'כאשר שקט'.

וכבר קבצו האותיות השרשיות והאותיות המשרתות הרבה מהמחברים אשר היו לפני במלות (חברו בהם), מהם מאנשי המזרח ומהם מאנשי ארצנו (ר"ל ספרד) ושמו לכל מין מהם סימן בעבור שיקל על התלמידים לזכרם, ואחד מן המקבצים אותם מאנשי ארצנו מנחם בן סרוק כי הוא קבץ אותיות השורש על ח"ט ספ"ר גז"ע צד"ק וקבץ אותיות התוספות: שמלאכת"ו בינ"ה. וכבר טעה קצת המחברים בזה (והוא דונש בן לברט) ושם הדלי"ת והטי"ת מאותיות התוספת בעבור שראה אותם נוספות ב"מַה נִּצְטַדָּק" (בראשית מד טז) "הִזְדְּמִנְתּוּן" (דניאל ב ט). ולא ידע כי הם מאותיות התמורה ושהם באלה השתי מלות תמורת ת"ו התפעל. וכבר בארנו איכות זה והדחק שהביא בעלי הלשון אליו באר היטב בשער זכה מספרנו בהשגה (אל מסתלחוק) ובַקש שמה לדעתו. ואין אנחנו מניחים ספרנו זה רֵק מרמוז אליו בו. וכבר הייתי מסכים לסמוך על שני הסימנים האלה ר"ל ח"ט ספ"ר גז"ע צד"ק ושמלאכת"ו בינ"ה ולהסתפק בהם ומפני שאין טעם בסימן אלא להקל זכרון האותיות על התלמידים, אלא שבקשו ממני קצת הבחורים לחדש להם סימנים אחרים והעליתי הדבר על עצמי מבלתי שאחשב שאביא בהם דבר חדש <עמ' 12> וקבצתי אותיות השרש על טק"ס ע"ז ג"ד ח"ף צ"ר וקבצתי אותיות התוספות על שלומ"י א"ך תבנ"ה. ואנחנו זוכרים בשער הסמוך לזה מעט מנפילת אותיות התוספות בשמות ובפעלים על סדר נפלם בסימן הזה ומבארים עניניהם בעזרת האל.