ספר המצוות עשה עט
<< · ספר המצוות · עשה · עט · >>
היא שצונו לקדש בכורות, כלומר להפרישם ולהבדילם למה שראוי שיעשה בהם, והוא אמרו יתברך "קדש לי כל בכור".
ומפורש בתורה שזאת הבהמה היא בקר וצאן ומין חמור לבד. וכבר נכפל הצווי בבכור בהמה טהורה, והוא המצוה שאנחנו מדברים בה עתה ואמר כל הבכור אשר יולד וגו'. ודין זה של בכור בהמה טהורה שיביאנו לכהנים ויקריבו חלבה ודמה ויאבלו שאר בשרה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו על השלמות במסכת בכורות. והתבאר בסוף מסכת חלה (משנה חלה, ד) שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ. ולשון ספרי יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ? תלמוד לומר "ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך", ממקום שאתה מביא דגן אתה מביא בכורות. הנה התבאר שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ, בין שהיה בית המקדש קיים בין שלא היה, כמו שהוא עתה בזמננו זה, כמו מעשר דגן.
קישורים
עריכהקיצור דרך: rmbm/ase79