ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקח
שנצטוינו לתת ראשית גזת הצאן לכהנים, ועל זה נאמר "וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח, ד). וענין המצוה הוא שכל מי שיש לו חמש צאן, בין זכרים בין נקבות, בין טלאים בין כבשים גדולים, אפילו גזזן כמה פעמים, בכל פעם חייב לתת מן הצמר מתנה לכהן. ואין למתנה זו שיעור מן התורה, אבל רב ושמואל ורבי יוחנן אמרו במסכת חולין (דף קלז:): ראשית הגז בשישים, כלומר שיתן לו חלק אחד משישים. ולפי שהזכיר הכתוב לשון נתינה בזה, שאמר "תתן לו", אמרו חכמים (דף קלה.) שמי שיש לו גזות הרבה ורוצה לחלקם להרבה כהנים, לא יתן לכל אחד פחות ממשקל חמישה סלעים. מלבן כדי שיהא ראוי לעשות בו בגד קטן, לא שילבננו הישראלי ואחר כך יתננו לו, אלא שיהא ראוי לעשות כל כך אחר שילבננו הכהן, כדי שיהא בו מתנה המועלת. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה (דף קלז:) שאין חיוב מצוה זו אלא בחמש צאן, שתעלה הגזה שלהן לשישים סלעים, ולא תהא כל אחת מהן פחות ממשקל שנים עשר סלע.
משרשי המצוה כענין מה שכתבתי במעשר הניתן ללויים בסדר ויקח קרח (מצוה שצה). והכהנים כמו כן שהם המשרתים תמיד פני השם ואין להם נחלה בקרקעות ולא בגיזה, זיכה להם השם יתברך כל צורך מחייתם על ידי אחיהם. והנה נתן להם התרומה ומעשר מן המעשר שהם לחמם ויינם, ומתנות בהמה שהם זרוע ולחיים וקיבה, וחלקם בקדשי מקדש שיש להם בשר די ספקם. ועדיין חסר להם מלבוש – זיכה להם ראשית הגז למלבושיהם. ועוד זיכה להם שדה אחוזה, וגזל הגר, והחרמים, ופדיון בכורות, לשאר הוצאות וצרכים שהאדם צריך.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (דף קלז.) שאין בחיוב מצוה זו אלא גזת הכבשים שצמרן רך וראוי ללבוש. אבל היה הצמר קשה ואינו ראוי ללבישה – פטור מראשית הגז מן הטעם שאמרתי, כי לצורך לבישה זכו בזה הכהנים. אבל היה הצמר אדום או שחור או שחום, חייב בראשית הגז מכיון שראוי ללבישה. ויתר פרטיה מבוארים בחולין בפרק אחד עשר.
ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות, ישראלים ולויים, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ודווקא בארץ ישראל אבל לא בחוצה לארץ, וכדאמר רב נחמן בר יצחק בחולין בפרק ראשית הגז (דף קלו:) נהוג עלמא כתלתא סאבי, כרבי אלעאי בראשית הגז. כלומר דפטר בחוצה לארץ, וכו', כדאיתא התם. והעובר על זה ולא נתן ראשית גזתו לכהן, כשיש לו גזה הראויה על הענין שכתבנו, בטל עשה זה.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/508