מצוה:לתת לכהן ראשית הגז
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ.
(דברים יח, ד)
היא שצונו לתת ראשית הגז לכהן, והוא אמרו יתברך "ראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח, ד). ומצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק י"א מחולין.
שנצטוינו לתת ראשית גזת הצאן לכהנים, ועל זה נאמר "וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח, ד). וענין המצוה הוא שכל מי שיש לו חמש צאן, בין זכרים בין נקבות, בין טלאים בין כבשים גדולים, אפילו גזזן כמה פעמים, בכל פעם חייב לתת מן הצמר מתנה לכהן. ואין למתנה זו שיעור מן התורה, אבל רב ושמואל ורבי יוחנן אמרו במסכת חולין (דף קלז:): ראשית הגז בשישים, כלומר שיתן לו חלק אחד משישים. ולפי שהזכיר הכתוב לשון נתינה בזה, שאמר "תתן לו", אמרו חכמים (דף קלה.) שמי שיש לו גזות הרבה ורוצה לחלקם להרבה כהנים, לא יתן לכל אחד פחות ממשקל חמישה סלעים. מלבן כדי שיהא ראוי לעשות בו בגד קטן, לא שילבננו הישראלי ואחר כך יתננו לו, אלא שיהא ראוי לעשות כל כך אחר שילבננו הכהן, כדי שיהא בו מתנה המועלת. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה (דף קלז:) שאין חיוב מצוה זו אלא בחמש צאן, שתעלה הגזה שלהן לשישים סלעים, ולא תהא כל אחת מהן פחות ממשקל שנים עשר סלע.
משרשי המצוה כענין מה שכתבתי במעשר הניתן ללויים בסדר ויקח קרח (מצוה שצה). והכהנים כמו כן שהם המשרתים תמיד פני השם ואין להם נחלה בקרקעות ולא בגיזה, זיכה להם השם יתברך כל צורך מחייתם על ידי אחיהם. והנה נתן להם התרומה ומעשר מן המעשר שהם לחמם ויינם, ומתנות בהמה שהם זרוע ולחיים וקיבה, וחלקם בקדשי מקדש שיש להם בשר די ספקם. ועדיין חסר להם מלבוש – זיכה להם ראשית הגז למלבושיהם. ועוד זיכה להם שדה אחוזה, וגזל הגר, והחרמים, ופדיון בכורות, לשאר הוצאות וצרכים שהאדם צריך.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (דף קלז.) שאין בחיוב מצוה זו אלא גזת הכבשים שצמרן רך וראוי ללבוש. אבל היה הצמר קשה ואינו ראוי ללבישה – פטור מראשית הגז מן הטעם שאמרתי, כי לצורך לבישה זכו בזה הכהנים. אבל היה הצמר אדום או שחור או שחום, חייב בראשית הגז מכיון שראוי ללבישה. ויתר פרטיה מבוארים בחולין בפרק אחד עשר.
ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות, ישראלים ולויים, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ודווקא בארץ ישראל אבל לא בחוצה לארץ, וכדאמר רב נחמן בר יצחק בחולין בפרק ראשית הגז (דף קלו:) נהוג עלמא כתלתא סאבי, כרבי אלעאי בראשית הגז. כלומר דפטר בחוצה לארץ, וכו', כדאיתא התם. והעובר על זה ולא נתן ראשית גזתו לכהן, כשיש לו גזה הראויה על הענין שכתבנו, בטל עשה זה.
מיתיב בפרשת שופטים "ראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח, ד). ושנינו במסכת חולין (דף קלה.) כמה צאן יהיו? בית הלל אומר חמש, שנאמר "חמש צאן עשויות" (שמואל א כה, יח). ואינו נוהג אלא ברחלים. מנהני מילי? (דף קלז.) אמר רב חסדא: אתיא גיזה גיזה, נאמר כאן "גז" ונאמר להלן "מגז כבשי יתחמם" (איוב לא, כ). ואמר ר' יהושע בן לוי: "לעמוד לשרת" כתיב בסמוך ליה (דברים יח, ה), דבר הראוי לשירות. ואין לך צאן שעושים ממנו בגדי כהונה אלא של רחלים, דתכלת האמור בבגדי כהונה אמרינן ביבמות (דף ד:) שהוא צמר של אלים ושל רחלים נקרא צמר ולא של עזים, שנאמר: "ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר" (מלכים ב ג, ד). ותניא דבי רבי ישמעאל (חולין קלז.) כבשים שצמרם קשה פטורים מראשית הגז, דכתיב "ומגז כבשי יתחמם".
ושיעור ראשית הגז כדתנן (דף קלה.) וכמה הוא נותן לו? משקל חמש סלעים ביהודא וכו׳. ובגמרא (חולין קלז:) מסקינן בשישים ויהיו גוזזות לכל הפחות שישים סלעים משקלם. והני חמש סלעים דמתניתין פירשו רב ושמואל: בישראל שיש לו גיזות הרבה עסקינן, ושישים שלו הוא הרבה מאוד ומבקש ליתנם לכהנים הרבה, דאמרינן כל חד וחד לא תבצר ליה מחמש סלעים. ואומר שם: והוא שיהיו מחומשות, שתהא גיזת כל אחת מחמשתן שתים עשרה סלע. הייתה אחד מהן גוזזות פחות מי״ב סלע, אע״פ שחמשתן גוזזות שישים סלעים או יותר, הרי אלו פטורות מראשית הגז. השותפין חייבין בראשית הגז (דף קלה.) והוא שיהיה בחלק כל אחד מהן כשיעור, אבל חמש צאן בלבד של שני שותפין פטורין.
ונוהג בחולין אבל לא במוקדשין, שנאמר "צאנך". (דף קלה.) [בתוס׳ שם פ״י] והגוזז את המתה פטור. [בדף קל״ו דלעיל] והאומר כל גיזותי ראשית הגז דבריו קיימין. והמפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו עד שיתנהו לכהן. וראשית הגז חולין גמורין הן. זיכה הקב״ה לכהנים לאכול התרומות שהם לחמו ויינו, ובגד ללבוש ראשית הגז, ובשר לאכול מתנות כהונה וקדשי המקדש, ולשאר ההוצאות זוכה להם גזל הגר, חרמים ושדה אחוזה ופדיון בכור, משום שנאמר "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה׳ וגו׳" (דברים יח, א).