ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תעט
לעשות צדקה עם הצריך אליה בשמחה ובטוב לבב – כלומר שניתן מממוננו למי שיחסר לו – ולחזק העני בכל מה שצריך למחייתו בכל יכולתנו. ועל זה נאמר "פתח תפתח את ידך לו" (דברים טו, ח), ודרשו זכרונם לברכה (בבא מציעא לא.): אפילו כמה פעמים. ועוד נאמר "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה). ואמר עוד "וחי אחיך עמך" (שם, לו).
משרשי המצוה כתבתי במשפטים, במצות הלוואה לעני בשעת דחקו (מצוה סו), מה שידעתי.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא י:) שעיקר מצוה זו ליתן הצדקה ליד גבאי שיתננה למי שצריך לה, כדי שלא יתבייש המקבל כשהוא מקבלה מיד הנותנה בכל עת שיראנו. וגם הנותן לא יביישנו עליה לעולם, שזה אינו יודע למי נותנה, וזה אינו יודע ממי מקבלה.
ואתה בני, אל תחשוב שעניין מצוות הצדקה לא יהיה רק בעני אשר אין לו לחם ושמלה. כי אף בעשירים גדולים גם כן תתקיים מצות הצדקה לפעמים, כגון עשיר שהוא במקום שאין מכירין אותו וצריך ללוות. ואפילו בעשיר שהוא בעירו ובמקום מכיריו, פעמים שיצטרך מפני חולי או מפני שום מקרה אחר לדבר אחד שהוא בידך ולא ימצא ממנו במקום אחר. גם זה בכלל מצות הצדקה הוא בלי ספק, כי התורה תבחר לעולם בגמילות חסדים, ותצוה אותנו להשלים רצון הנבראים בני ברית באשר תשיג ידנו. וכלל העניין שכל המהנה את חברו, בין בממון בין במאכל או בשאר צרכיו או אפילו בדברים טובים, דברים נחומים (דף ט:) – בכלל מצות הצדקה היא ושכרו הרבה מאוד. ויכנסו דברי באוזניך, כי טובים המה באוזן תבחן מלים.
ואמרו זכרונם לברכה (כתובות סז:) שעני שאינו רוצה לקח, מערימין עליו ונותנין לו לשם הלואה, ואחר כך אין שואלין אותה ממנו. אבל עשיר המסגף עצמו ועינו רעה בממונו אין משגיחין בו. ואמרו זכרונם לברכה (שם) די מחסורו אתה מצווה להשלים חסרונו, אבל אין אתה מצווה להעשירו. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (פ"ט מהל' מתנות עניים ה"ג) כי מעולם לא ראה ולא שמע עיר שיהיו בה עשרה מישראל, שלא יהיה להם קופה של צדקה. ואמרו זכרונם לברכה (גיטין ז:) שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב לעשות צדקה אם ימצא למטה ממנו שצריך לה. ואמרו זכרונם לברכה (שמות רבה לו ג) שאין שום אדם בא לעניות לעולם בשביל ריבוי הצדקה שיעשה, שנאמר "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיהו לב, יז). ואין ישראל נגאלין אלא בזכות הצדקה, שנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (שם א, כז). ויתר פרטיה במקומות בתלמוד בפיזור, ורובם במסכת כתובות (פרק ו') ובבבא בתרא (פרק א').
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ולא עשה צדקה, בעת שנשאל עליה או שראה שצריך הדבר ויש יכולת בידו לעשותה, ביטל עשה זה.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/479