ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/צב
שלא לבשל בשר בחלב עריכה
שלא נבשל בשר בהמה בחלב, שנאמר (שמות כג יט) לא תבשל גדי בחלב אמו. ובא הפירוש (חולין קיג א), דלאו דוקא גדי, אלא אפילו כל בשר בהמה במשמע, שאין לשון גדי אלא לשון בשר בהמה, והוציאו בלשון גדי, לפי שהבשר דבר רך כגדי. ואיך אתה למד כן? ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב גדי, והוצרך לפרש 'גדי עזים' -- הא למדת, שבמקום שנאמר 'גדי' סתם לאו דוקא גדי עזים, אלא אף כל בשר בהמה כיוצא בו במשמע.
משרשי מצוה זו, לפי הדומה שהוא כענין מה שכתבנו במצות מכשפה, כי יש בעולם דברים שנאסר לנו תערובתן בסבת הענין שאמרנו שם. ואפשר שתערובת הבשר עם החלב במעשה הבישול יהיה סבת אסורו מן היסוד ההוא. וקצת ראיה לזה לפי שבא האיסור לנו במעשה התערובת אף על פי שלא נאכלנו, שנראה בזה שאין אסורו מחמת נזק אכילתו כלל רק שלא נעשה פעולת אותה התערובת ולהרחקת אותו ענין שאמרנו.
והזהירנו גם כן במקום אחר שאם אולי נעשה התערובת לבל נאכלהו ולא נהנה בו להרחיק הענין. ואפילו אכלו מבלי שנהנה ממנו כלל - לוקה[1], מה שאין כן בשאר כל איסורי המאכלות. וכל זה מורה שיסוד טעמו הוא מחמת התערובת, וכענין שאמרנו בכישוף. זה נאמר מתוך הדחק ועדיין אנו צריכים למודעי המקבל.
והרמב"ם זכרונו לברכה [2] כתב בענין טעם אחר אמר, כי יש עובדי עבודה זרה יעבדוה במעשה תערובת בשר עם חלב, ולכן הרחיקה התורה אותה התערובת. וכל זה איננו שוה לי (אסתר ה יג).
דיני המצוה, נכתב בעזרת השם בקצור כמנהגנו במצות איסור האכילה וההנאה בסדר כי תשא.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ובשל בשר בחלב, ואף על פי שלא אכלו, לוקה.