ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקנה


מצוה תקנה - לסקול את מי שנתחייב סקילה בבית דין

שנצטוו בית דין לרגום באבנים מי שעבר על קצת עברות, ואחת מהן הבא על נערה מאורסה, שנאמר (דברים כב כד) וסקלתם אותם באבנים. וזו היא אחת מארבע מיתות בית דין הידועות, שהן: סקילה שרפה, הרג, וחנק. ובמסכת סנהדרין פרק ארבע מיתות (סנהדרין מט, ב) חלקו רבי שמעון ורבנן: סקילה ושרפה אי זו מהן חמורה יותר? ורבנן הוא דאמרי סקילה חמורה.

וענין הסקילה כך הוא (פ"טו מהל' סנהדרין ה"א): רחוק מבית הסקילה ארבע אמות, מפשיטין האיש המחויב סקילה בגדיו, עד שנשאר ערום ומכסין ערותו מלפניו. והאשה אינה נסקלת ערומה אלא בחלוק אחד. ובית הסקילה היה גבוה שתי קומות, ועולה לשם הוא ועדיו, וידיו אסורות. ואחד מן העדים דוחפו על מתניו ונופל על לבו לארץ. ואם לא מת בדחיפה, מגביהין העדים אבן שהיתה מונחת שם, משא שני בני אדם, ומרפים ידיהם ומשליכין האבן על לבו. ואם לא מת בזה, רגימתו בכל ישראל, שנאמר (שם יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה וגו'.

משרשי מצות ארבע מיתות בית דין, כתבתי קצת בסדר משפטים (מצוה מח).

דיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (פ"יד מהל' סנהדרין ה"ד) סקילה חמורה משרפה, ושרפה מהרג, והרג מחנק. וכל מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין, בין משתי עברות או מעברה אחת, נדון בחמורה. וכל (שם ה"ו) חייבי מיתות שנתערבו זה בזה ולא הכירו אותם, נדונין כולן בקלה שבהן. ויתר פרטיה מבוארין בסנהדרין בפרק ששי.

ונוהגת בזמן הבית. ובית דין שעברו על זה ולא סקלו מי שנתחייב סקילה, אפילו המיתוהו במיתה אחרת, בטלו עשה זה.

קישוריםעריכה

קיצור דרך: tryg/mcwa/555