ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקו
שנצטוו ישראל לתת הזרוע והלחיים והקיבה מכל בהמה טהורה שנזבח לכהן, ועל זה נאמר "וזה יהיה משפט הכהנים וגו'" (דברים יח, ג).
כבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה (חולין קלד:) בטעם מצוה זו כי בזכות פנחס אביהם, שקינא לאלהיו על דבר כזבי, ומסר נפשו להרוג נשיא שבט מישראל על קדושת השם, זכו בניו הכהנים לעולם במתנה זו מאת האל. הזרוע כנגד "ויקח רמח" (במדבר כה, ז), הלחיים בזכות שהתפלל על צערן של ישראל כמו שכתוב "ויעמד פנחס ויפלל" (תהלים קו, ל) והקיבה כנגד "והאשה אל קבתה" (במדבר כה, ח). ולמדנו מזה שהמקדש שם שמים בגלוי זוכה לו ולדורותיו בעולם הזה, מלבד זכותו שקיימת לנפשו לעולם הבא.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (חולין קלד:) איזהו זרוע? זה זרוע ימין, מפרק הארכובה עד כף של יד, שהן שני איברים, זה מעורה בזה. והלחיים? מן הפרק של לחי עד הפרק של גרוגרת, שהיא טבעת גדולה, עם הלשון שביניהם. והקיבה? נותנין אותה לכהן עם חלב שבה, וכבר נהגו הכהנים להניח חלב הקיבה לבעלים. וכן מה שאמרו (דף קלב.) שאין חיוב המתנות אלא בבהמה טהורה ולא בחיה, שנאמר "אם שור אם שה". ובכלל השה ומינו התיש. ועוד דרשו זכרונם לברכה (שם) "אם שור" לרבות הכוי, ואפילו למאן דאמר בריה בפני עצמה היא. "אם שה" לרבות הכלאיים, כגון ולד הבא מעז וכבש. ואם בא מצבי ותישה חייב בחצי מתנות לבד, משום דכתיב "אם שה" ודרשו זכרונם לברכה (שם) אפילו מקצת שה. אבל תיש הבא על הצביה אין הולד חייב במתנות כלל, משום דמספקא להו לרבנן אי חוששין לזרע האב, אי לא. וכיון שכן, יש לו לישראל לומר לכהן "הבא ראיה דחוששין לזרע האב ואתן לך חצי המתנות" ואינו יכול. ולפיכך יש לי לכתוב דבתיש הבא על הצביה, אין בה חיוב מתנות כלל.
כבר כתבתי דעת רבנו אלפסי זכרונו לברכה ומפרשים אחרים בענין חשש זרע האב בסדר קדושים תהיו, במצות שלא להרביע בהמה כלאים (מצוה רמד). וכן מעניין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (דף קלב:) שמותר לאכול מן הבהמה עד שלא הורמו ממנה המתנות, שאין הלכה כרבי יוחנן שאמר שהאוכל ממנה קודם שהורמו מתנותיה, כאילו אוכל טבלים. כי מופרשות ומיוחדות הן במקום אחד, ומפני כן אינן טובלות. ויתר פרטיה במסכת חולין, בפרק הזרוע, המיוחד בדיני מצוה זו.
ונוהגת מצוה זו בבהמות של חולין, אבל לא בשל מוקדשין. ובזכרים ונקבות ישראלים, אבל לא בכהנים משום דכתיב בהו "משפט הכהנים מאת העם" (דברים יח, ג) מכלל שאינן בכהנים. ועוד דכהנים לא אקרו "עם" וכמו שכתוב "ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" (ויקרא טז, לג). והלויים יש להם בעניין זה דין מיוחד, שאין הכהנים נוטלין מהם המתנות, לפי שנסתפק לרבותינו אם נקראו "עם" אם לא, ולפיכך אין כח בידם ליטול מהם מספק. ואם נטלו לא יחזירו.
ולענין אם נוהגות עכשיו בזמן הזה אם לא, כבר חלקו על זה הרבה מגדולי המפרשים. והעולה מן השמועה בפרק הזרוע עם הפרוש הטוב, שנוהגות הן היום, וכן דעת רבינו אלפסי ז"ל והרמב"ן ז"ל. אבל עכשיו אין בנו כח על הטבחים להכריחם ליתנם, "וקוי יי יחליפו כח" (ישעיה מ, לא).
ושם בפרק הזרוע (שם ב) אמרו זכרונם לברכה שנותנין המתנות לכהנות כמו לכהנים, ואפילו הן נשואות לישראל, וכן אתמר התם, כי אתא עולא אמר, הבו מתנתא לכהנתא, אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת, ושם (ע"א) נאמר עוד רב כהנא אכיל בשביל אשתו, וכן רב פפא ורב יימר ורב אידי.
וישראל העובר על זה ושחט בהמתו ולא נתן המתנות לכהן או לכהנת, בטל עשה זה. ואמרו זכרונם לברכה (דף קלד:) שאם אין עמו כהן או כהנת מעלה המתנות בדמים ואוכלן, מפני הפסד כהן, שאין בהן קדשה, ואחר כך נותן הדמים לכל כהן שירצה.
קישורים עריכה
קיצור דרך: tryg/mcwa/506