ספרא על ויקרא ז יב

<< | ספרא על ויקרא • פרק ז' • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כו • כז • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • 

על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות

ויקרא ז', י"ב:

אִ֣ם עַל־תּוֹדָה֮ יַקְרִיבֶ֒נּוּ֒ וְהִקְרִ֣יב ׀ עַל־זֶ֣בַח הַתּוֹדָ֗ה חַלּ֤וֹת מַצּוֹת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וְסֹ֣לֶת מֻרְבֶּ֔כֶת חַלֹּ֖ת בְּלוּלֹ֥ת בַּשָּֽׁמֶן׃

<< · ספרא על ויקרא · ז · יב · >>

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרק יא (עריכה)

[א] מהו 'תודה יקריב'?   מנין אתה אומר המפריש תודתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ולא הספיק להקריב עד שנמצאה הראשונה והרי שתיהן עומדות -- מנין שיביא איזו מהן שירצה ויביא עמה לחם, שְנִיה יביא בלא לחם?  תלמוד לומר 'תודה יקריב'.

יכול יהיו שתיהן טעונות לחם?    תלמוד לומר "יקריבנו"-- אחת טעונה לחם ואין שתיהם טעונות לחם.

[ב] ומנין לרבות את הולדות ואת התמורות?    תלמוד לומר "אם על תודה..".
יכול יהיו כולם טעונים לחם?    תלמוד לומר "התודה"-- תודה טעונה לחם ואין ולדה טעונה לחם; ולא חלופה ולא תמורתה טעונה לחם.

[ג] "והקריב על זבח"-- לחייב על כל זבח וזבח.

• והלא דין הוא! ומה אם במקום שמעט בלחם - ריבה בכבשים, כאן שריבה בלחם -- אינו דין שירבה בכבשים?!
• תלמוד לומר "והקריב על זבח"-- לחייב על כל זבח וזבח.

[ד] "והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן".   מה תלמוד לומר "בשמן..בשמן.." שני פעמים?

• אמר רבי עקיבא אילו נאמר "בשמן" אחד הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג. כשהוא אומר "בשמן" - ריבה, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. [ה] מעטו לחצי לוג.

יכול ישליש החצי לוג לשלשה מינים - לחלות ולרקיקים ולרבוכה?    תלמוד לומר "וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן" - ריבה, ואין ריבה אחר מיעוט אלא לרבות.

[ו] כיצד הוא עושה? נותן רביעית לרבוכה ורביעית לשני מינים - מחצה לחלות ומחצה לרקיקים.

• ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון: מושח את הרקיקים כמין כ"י ומחזר את השאר לחלות.
• אמר לו ר' אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא: אפילו אתה אומר כל היום כולו ’בשמן למעט בשמן לרבות’ -- איני שומע לך! אלא חצי לוג שמן לתודה, ורביעית שמן לנזיר, וי"א יום שבין נדה לנדה -- הלכה למשה מסיני.

[ז] 'סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת'-- למדנו לרבוכה שהיא סולת;   מנין לכולם שיהיו סולת?

• תלמוד לומר "וסלת...חלות" -- מה חלות האמורות ברבוכה - סולת, אף חלות האמורות בכולן - סולת.

[ח] והלא רקיקים לא נאמר בהם 'חלות' ומנין שיהיו סולת?    תלמוד לומר "מצות..מצות.." -- מה 'מצות' האמורות בחלות - סולת, אף 'מצות' האמורות ברקיקים - סולת.

• [ט] אם נפשך לומר: 'סולת מורבכת' -- הרי הוא כמוסיף על רבוכה. מה רבוכה - סולת, אף כולם - סולת.

<< · ספרא על ויקרא · ז · יב · >>