ספורנו/ויקרא/י

אעריכה

"ויקחו בני אהרן" איש מחתתו. חשבו שכמו שאחר התמיד, אשר בו תשרה שכינה, כאמרו עולת תמיד לדורותיכם פתח אהל מועד לפני ה', אשר אועד לכם שמה תבא הקטרת, כך היה ראוי להקטיר קטרת חדשה עתה על הגלות כבוד ה' אל כל העם ועל ירידת האש ולכן הקריבוהו: " לפני ה'" במזבח הפנימי שנאמר בו ולא תעלו עליו קטרת זרה וגם אם היה ראוי לעשות כך אם היו מצווים בזה, חטאו לעשותו עתה: " אשר לא צוה אותם" כאמרם ז"ל (עירובין פרק הדר) שהורו הלכה בפני משה רבם:


געריכה

"וידום אהרן" שהתנחם בקידוש ה' שנקדש במותם:


העריכה

"בכתנותם אל מחוץ למחנה" שלא חששו לפשטם את כתנות הקדש, מאחר שכבר נטמאו:


ועריכה

"ראשיכם אל תפרעו" אף על פי שהיו המתים מהקרוכים שמטמא להם כהן הדיוט, החמיר על אלה מפני שהיו משוחין כאמרו כי שמן משחת ה' עליכם: " כל בית ישראל יבכו" שחסרו שני צדיקים וגדולים ובכן לא יגרע יקרא דשכבי:


יעריכה

"ולהבדיל ולהורות" כי יין ותירוש יקח לב כאמרו אל למלכים שתו יין, ולרוזנים אי שכר, פן ישתה וישכח מחוקק:


טועריכה

"יביאו להניף" והיה לך ולבניך. שלא תזכו בהם עד אחר הנפה, שאז תזכו בהם משלחן גבוה:


טזעריכה

"ואת שעיר החטאת" אותו השעיר שהיה לחק עולם והוא שעיר ראש חדש שהיה קדשי דורות:


יזעריכה

"ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה" אף על פי שנתנה לכם לא היה לכם רשות לשרפה, כי לא נתנה לכם אלא לאכלה לשאת את עון העדה:


יטעריכה

"הן היום הקריבו" כמו הן ישלח איש את אשתו, הן ישא איש בשר קדש, וטעמו אם היה הענין כן שהיו אלה מקריבים חטאתם של חובה ואת עולתם של נדבה, אף על פי שאינם קדשי צבור לדורות, והיינו אוכלים החטאת היום בהיותנו אוננים: " הייטב בעיני ה'" שנאכל קדשי דורות באנינות הלא דבר ידוע הוא שאין אכילת אונן בכונה ראויה לכפר, כאמרו בקדשים קלים לא אכלתי באוני ממנו ואף על פי שצוית שנאכל באנינות את המנחה שהיא קדשי שעה, לא יתחייב זה בקדשי דורות:


כעריכה

"וייטב בעיניו" שמח על טוב סברת אחיו ובניו שהיטיבו לראות ולהורות: