אעריכה
"ועמו ארבע מאות איש" שלא התכפרו פניו במנחה:
דעריכה
"וירץ עשו" נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כאמרם ז"ל שאחיהו השילוני קלל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו כמו שהעיד רבי יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקונן:
העריכה
"מי אלה לך" שאל אם הם בניו או עבדיו ובני ביתו:
חעריכה
"מי לך כל המחנה" המחנה שאמר אלי מנחה היא שלוחה לאדוני מי הוא אצלך אם הוא למנחת כבוד או למנחת חסד שחשבת שאצטרך:
טעריכה
"יש לי רב" ואיני צריך: " אחי יהי לך אשר לך" שבהיותך אחי לא תצטרך לכבדני במנחה:
יעריכה
"כראות פני אלהים" במנהג בפקוד את השרים כאמרו ולא יראו פני ריקם: " ותרצני" שקבלתני בסבר פנים יפות כענין הירצך או הישא פניך ומצד זה גם כן ראוי שאקדם פניך במנחה:
יאעריכה
"ויפצר בו" כדי שיקבל ויקח וההפך באלישע כאמור ויפצר בו לקחת וימאן:
יבעריכה
"נסעה ונלכה" לשעיר כמו שהורו נושאי המנחה באמרם גם הנה עבדך יעקב אחרינו:
יגעריכה
"כי הילדים רכים" כי עלי מוטל דבר הילדים רכים והצאן והבקר עלות: " ודפקום" לכבודך שלא לעכבך בדרך:
יחעריכה
"ויבא יעקב שלם עיר שכם" תיכף שהגיע בשלום כארץ כנען כמו שאמר ושבתי בשלום לא המתין שיהיה בבית אמו: " בבאו מפדן ארם" בעוד שהיה בדרך ללכת לבית אביו אף על פי שעדין לא הגיע שם התחיל לקיים נדרו ובנה מזבח כאמרו והיה ה' לי לאלהים:
יטעריכה
"ויקן את חלקת השדה" ויצב שם מזבח. כאמרו איך נשיר את שיר ה' כו': " ויקרא לו אל אלהי ישראל" קרא לו בתפלתו את האל ית' לאלהים כמו שנראה באמרו והי' ה' לי לאלהים וזה כשיהיה הוא ישראל כמו שהזכיר בנדרו למעלה: